חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 2

עד כדון שהתחיל לקצור. א"כ חל החיוב על המוכר. אפי' כשלא התחיל לקצור. שאלה הוא. נשמעינה מן הדא לקח גז צאנו כו' ושאל מ"ט דר"י משום דחובת הקציר בקמה. דמיירי שמכר לו הקלחין ע"מ שיתלוש אותן תומ"י בעת שישאר עדיין הקמה ביד המוכר וע"כ ממילא חל חובת פאה על המוכר או משום דמוכר לו חוץ מחובתו. דלכתחלה בעת המכירה קיבל המוכר עליו שישלם חובת פאה עבורו ולקח דמי מקח מהלוקח ע"מ שישלם הפאה עבורו ונכנס התשלומי פאה בשווי המקת ופשיט נישמעינה מן הדא לקח גז צאנו כו' אית לך מימר תמן שחובת הקציר בקמה דממילא חל החוב על המוכר ז"א דהא החלק של הלוקח פטור לגמרי מראשי' הגז דלאו צאנך הוא אלא ע"כ דלאו ממילא חל החוב על המוכר משום דנשאר הקצת גיזה אצלו אלא הוא משום דמכרו לו חוץ מחובתו כלומר דזה הוא משום דאמרינן דהמוכר קיבל על עצמו לשלם הראשית הגז כדאיתא בבבלי במס' חולין (דף קלח) דאנן סהדי דלא רצה למכור הגיזה להפקיע מהמצוה ע"כ דקבל המוכר על עצמו התשלומין דרה"ג ולא דממילא מחויב המוכר אלא רק משום דקבל על עצמו בעת המכר וה"נ לאו משום דממילא חל החיוב על המוכר אלא שקבל על עצמו בעת המכירה לשלם תשלומי הפאה. ופריך מה נפיק מביניהון ומשני עבר הלוקח והפריש. פי' דעבר והפריש מעומרין א"ת משום דחובת הקציר בקמה והחיוב על המוכר הוי רק ממילא ולא משום שקבל ע"ע אם כן אם הלוקח הפריש אינו יכול לתבוע ממנו דמים בעד זה משים דהוי כפורע חובו של חבירו דאפילו בבע"ח דוחק פטור א"ת משום דמכרו לו חוץ מחובתו שקבל על עצמו בעת המכירה ונמצא דנטל דמים מן הלוקח בעד התשלומי פאה אם כן אם הלוקח הפריש גובה ממנו הדמים דדומה למי שנתן מעות לאחד שיפרע למלוה שלו ואח"כ הלך ופרע בעצמו פשיטא שגובה מעותיו ממנו וה"נ כיון שנתן דמים להמוכר בעד מה שישלם פאה עבורו ועכשיו פרע בעצמו גובה מעותיו וכן אם נשרף חלקו של מוכר א"ת דממילא חל על המוכר משום דחובת הקציר בקמה א"כ אם נשרף הקמה ונפטרו מן פאה הא אין כאן גזל עניים דהא הניח פאה רק דנשרף חלק עניים ונמצא דפטורין מפאה אין שום תביעה להלוקח על המוכר משא"כ אם מכרו לו חוץ מחובתו וקבל המוכר דמים בעד זה וכיון שנשרף כל חלקו של מוכר קודם שהפריש הפאה ונמצא דלא שלם המוכר בעדו גובה הלוקח מעותיו ממנו זהו בע"ה פירוש האמיתי בהאי סוגיא עי' בתוס' ותמצא טעם: