א"ר סימון טעמא דר"י כו' ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים ב' וג' עוללות פחות מכאן אשכול. כן גירסת הגר"א ז"ל בשנו"א. ע"ד דהדין תניא לא למדו נ"ר אלא ממע"ש כו' מעתה אל יהא לו קדושה. בנטע רבעי כתיב ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הלולים לה' ומשמעות הכתוב דקדש קאי על הלולים שיהא ההלול קדש ולא שיהא עצם פריו קדש וע"כ פריך כיון דיליף ממע"ש דאין נ"ר בשביעית מעתה אל יהא לנ"ר קדושה כלל בשביעית ואף דחילול ודאי דבעי דהא כתיב (דברים כ) אשר נטע כרם ולא חללו דאלמא בעי חילול מהא לא ידעינן אלא דמצוה לחלל אבל לא שיהיו הפירות אסורין באכילה קודם החילול ובשלמא אי ילפת ממע"ש שפיר ידעינן דיש על הפירות קדושה ובלא חילול אסורין באכילה חוץ לירושלם אבל בשביעית דאין מע"ש נוהג כלל וילפת מינה גם לנטע רבעי א"כ יהא מותר לאכול ולחלל אח"כ:
קריאה במקור
חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 7 · הלכה 3 · Segment 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 609d4c8dc19f60c7f4a59d43f2b737a1b764d1a3ed2052ce8526bd70122575c8