חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 6

ר' פינחס בעי קצירת חו"ל מהו שתהא חייבת בפאה שלא תימר הקדש פטור וחו"ל פטור אי מה הקדש חייב אף חו"ל חייב. כבר נתבאר זה (בפ"ק) בתוס' ד"ה ר"י (בה"ג) עי"ש משום הא דכתיב גבי פאה ארצכם מרבינן לעיל (בפ"ק ה"ד) דאתא לרבות קטניות וא"כ מנ"ל למעט חו"ל אי משום דאין מקרא יוצא מדי פשוטו דלמא ריבה הכתוב לחו"ל מן הריבוי דלקצור (בה"ג בפ"ק) מה ת"ל לקצור אלא אחד לגבוה ואחד להדיוט וכי היכי דמרבינן מגזה"כ גבוה אע"פ שהוא עדיין של גבוה בשעת קצירה כמבואר בדברינו שם ואע"פ דקצירך ממעט הקדש מ"מ אתא קרא דלקצור ומרבה כמו כן נמי נימא גבי פטור דחו"ל דאע"פ דבארצכם ממעט חו"ל מ"מ אתא קרא דלקצור לרבות חו"ל כמו גבוה ע"ז אמר אשכח תני מפורש בברייתא קציר ארצכם ולא קציר חו"ל. ובפירוש ממעט התנא מארצכם חו"ל. והא דשייך האי איבעיא הכא משום דקאי אמתניתין דידן דתני הפודה מיד הגיזבר. קצר הגיזבר חצי חצי' ולא הספיק לקצור השאר עד שפדהכולה מפריש מן הקציר על הקציר כו'. פי' דהא תנינן במתניתין הפודה מיד הגיזבר הוא נותן פאה לכל משמע על כל השדה וה"א דגם אם נפדה מיד הגיזבר מקצת לאחר קצירת הגיזבר ומקצת קודם קצירת הגיזבר דנותן ג"כ פאה על כל השדה אפילו על חלק הקצירה של הגיזבר ע"ז קאמר ולא הספיק לקצור את השאר עד שפדה כולה מפריש מן הקציר על הקציר כלומר מן הקציר הזה שלא הספיק לקצור עד שפדה את כולה על הקציר הזה ואכל מה שנקצר ברשות הקדש כבר נפטר וא"צ להפריש עליו:

הדרן עלך ואלו מפסיקין: