חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 8

עד כדון כשהי' יבש מכאן ומכאן ולח באמצע היה לח מכאן ומכאן ויבש באמצע. פי' הגר"א ז"ל בשנו"א דמיבעיא לי' אליבא דר"ע דס"ל דמפסיק ונותן על כל יבש ויבש פאה בפני עצמה כשהפסיק אותן לח האיך ס"ל אם הפסיק יבש בין הלחים אה צריך ליתן פאה לכל לח ולח או פאה א' ופשיט דר"ב ר"ח בשם ר' יוחנן אתיא דר"מ דס"ל דקוצר לשחת מפסיק כר"ע רבו כמה דר"ע אמר לח ויבש ב' מינין הן כן ר"מ אמר לח ויבש ב' מינים הן וקוצר לשחת הוי כיבש באמצע אלמא דיבש מפסיק אמרין חברי' קומי ר"י ולמה לי כר"ע אפי' כרבנן דתנינן תמן המחליק בצלים לחים לשוק כו' וקס"ד משום דלחים ויבשים ב' מיני' הן ואין נותנין פאה מזה ע"ז כדאי' שם גבי המחליק דניתן פאה מכל א' וא' ע"ז השיב להם ר' יוסי לא כדקס"ד דהוא משים דלחים ויבשים הוין ב' מינים ז"א אלא משום דשוק וגורן ב' מינים הן אבל לח ויבש ב' מינים הן בתמי' ז"א אלא חצי לח וחצי יבש פי' דאם אין הפסק ביניהם אלא חצי שדה לח וחצי שדה הסמוכה לה יבש אף ר"ע מודה דנותן פאה א' על הכל ונותן מלח על יבש ומיבש על לח ולא קאמר ר"ע דנותן מכל אחד וא' אלא לענין הפסק דאם הלח והיבש הפסיקו באמצע ס"ל דהוי הפסק ונותן על כל יבש או על כל לח פאה בפני עצמה. כן כונת השנו"א ז"ל: