חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 6

כשם שיצא זית ולימד על כל האילנות פאה כן יצא כרם ללמד על כל האילנות פרט. והוא כמו דהק' בתוס' ז"ל במס' חולין (דף קלא ע"א) ד"ה גמר דלמה בכרם הוי ד' מתנות ובאילנות ב' מתנות ויתר כרם על אילנות בב' מתנות פרט ועוללות ולמה לא גמרינן מכרם על המתנה דפרט בשלמא עוללות לא מצינן למגמר משום דלא משכח"ל באילן דאיזהו עוללות כל שאין לו לא כתף ולא נטף עכ"ל ז"ל וזהו קושית הגמ' בירושלמי הכא ובאמת קושית התוס' ז"ל מתורץ שפיר דכיון דאינו מצי למיגמר על ב' מתנות דהא עוללות לא משכח"ל באילנות א"כ לא מצינו למילף אף על פרט משום דעוללות הוי פירכא דהא אפילו מילי דלא שייכי באידך חשוב נמי פירכא כמו מה לאשה שכן אינה במילה כדכתבו בתוס' ז"ל במס' ב"ק (דף פח ע"א) ד"ה שכן (ודף ה' ע"ב) ד"ה כי עי"ש וא"כ ה"נ איכא למיפרך מה לכרם שכן חייב בעוללות ע"כ כיון דלא מצינו למילף שניהם מכרם ע"כ אפילו אחד אינו מלמד משום דהשני' חשובה פירכא וזהו דקמשני ר' אבון דבר שהוא שוה בשניהם מלמד דבר שאינו שוה בשניהם אינו מלמד פי' דבר דאתה רוצה ללמוד עליו שיהא הוא שייך בזה הדין אם שוה לחבירו בשניהם בב' הדינים מלמד עליו דבר שאינו שוה בשניהם אינו מלמד ופי' דבר הוא לאו הדין שאתה רוצה ללמוד אלא הדבר שאתה רוצה ללמד עליו ופי' בשניהם הוה קאי על הדין שאתה רוצה ללמוד:

וכן הוא בירושלמי במס' פסחים (פ' תמיד נשחט) עי"ש היטב וכיון דאינו שוה לכרם בשניהם אינו מלמד דאין את יכול למילף מכרם אלא על דבר שיהא שוה לב' הדינים שבכרם. ומה שלא אמר בפירוש שאינו שוה בפרט ובעוללות כן הוא דרך הירושלמי בכמה מקומות שתופס את הלשון דנקט בעלמא ודכותי' בבבלי מצינו ג"כ דנקט לישנא דעלמא המובא במקום אחר כגון השני נח לי והראשון קשה הימנו. במס' ב"ב (דף מב ע"ב) עי"ש ברשב"ם ז"ל ומה שהכרחנו לפרש כן ולא כפי' המפרשים ז"ל עי' בתוס' ותמצא טעם בע"ה ודו"ק: