משנה
האוהב והשונא – פסולים לדון ולהעיד: אי זה הוא האוהב? זה שושבינו – רעהו הנלווה אליו בשעת חופתו ושמח איתו בסעודתו; והשונא? כל שלא דיבר עמו שלשת ימים באיבה – מחמת שנאתו. אמרו לו – חכמים לרבי יהודה: לא נחשדו ישראל על כך – להעיד שקר מחמת אהבה או מחמת שנאה.
מהלשון "אמרו לו" עולה שהדובר בתחילת המשנה הוא חכם מזוהה. בפירושי למשנה הקודמת שיערתי שהמשפט "היה קרוב ונתרחק - כשר" הוא תשלום משנת רבי עקיבא. אפשר אפוא שהמילים "האוהב והשונא" ממשיכות את משנת רבי עקיבא. אלא שבתוך משנת רבי עקיבא שילב העורך שתי הערות של רבי יהודה. האחת: "רבי יהודה אומר: אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה - הרי זה קרוב"; והשנייה: "אי זה הוא האוהב? זה שושבינו; והשונא? כל שלא דיבר עמו שלשת ימים באיבה". להערה זו לא הקדים העורך את שמו של רבי יהודה, כיוון שסמך על ציון שמו בהערה הקודמת. חכמים האומרים לו "לא נחשדו ישראל על כך" דוחים את הגדרות רבי יהודה לאוהב ושונא אבל מסכימים לעצם הפסול של אוהב ושונא. מסוגיית התלמוד (הבבלי) עולה שלדעת התלמוד חכמים חולקים על עצם פסול אוהב ושונא ("בבלי סנהדרין פרק שלישי", עמודים 638-639).
• • •
האוהב והשונא – פסולים לדון ולהעיד: אי זה הוא האוהב? זה שושבינו – רעהו הנלווה אליו בשעת חופתו ושמח איתו בסעודתו; והשונא? כל שלא דיבר עמו שלשת ימים באיבה – מחמת שנאתו. אמרו לו – חכמים לרבי יהודה: לא נחשדו ישראל על כך – להעיד שקר מחמת אהבה או מחמת שנאה.
מהלשון "אמרו לו" עולה שהדובר בתחילת המשנה הוא חכם מזוהה. בפירושי למשנה הקודמת שיערתי שהמשפט "היה קרוב ונתרחק - כשר" הוא תשלום משנת רבי עקיבא. אפשר אפוא שהמילים "האוהב והשונא" ממשיכות את משנת רבי עקיבא. אלא שבתוך משנת רבי עקיבא שילב העורך שתי הערות של רבי יהודה. האחת: "רבי יהודה אומר: אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה - הרי זה קרוב"; והשנייה: "אי זה הוא האוהב? זה שושבינו; והשונא? כל שלא דיבר עמו שלשת ימים באיבה". להערה זו לא הקדים העורך את שמו של רבי יהודה, כיוון שסמך על ציון שמו בהערה הקודמת. חכמים האומרים לו "לא נחשדו ישראל על כך" דוחים את הגדרות רבי יהודה לאוהב ושונא אבל מסכימים לעצם הפסול של אוהב ושונא. מסוגיית התלמוד (הבבלי) עולה שלדעת התלמוד חכמים חולקים על עצם פסול אוהב ושונא ("בבלי סנהדרין פרק שלישי", עמודים 638-639).
• • •