משנה
המסית – שנשנה בהלכה ד שהוא חייב סקילה, - זה הדיוט (אדם פשוט. מקור המילה ביוונית) המסית את ההדיוט – אדם סתם המסית בסתר את חברו שהוא הדיוט כמותו לעבוד עבודה זרה, אמר – המסית: יש יראה (כינוי לאליל) במקום פלוני, כך אוכלת, כך שותה, כך מטיבה – עושה טובה לעובדיה, כך מריעה – עושה רעה לבוזיה, לפיכך נלך ונעבדנה (על פי הכתוב במסית: "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר: נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ" (דברים יג,ז-ח)). כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן – אין מטמינים להם עדים במארב, שיראו האם הם חוטאים, כדי שיוכלו להעיד עליהם בבית דין, חוץ מזו – מן המיתה של המסית, שמכמינים לו עדים כדי לחייבו מיתה, כמפורש להלן. אמר – המסית, לשנים – יש יראה במקום פלוני וכו', והן עדיו – אותם שניים נעשים עדים עליו, - מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו – על פי עדותם. אמר – המסית, לאחד – יש יראה במקום פלוני וכו', והרי אין ממיתים אדם על פי עד אחד, הוא – האחד הניסת, אומר לו – למסית: יש לי חבירים רוצין בכך – לעבוד עבודה זרה, בוא ואמור את דבריך בפני כולם. אם היה – המסית, ערום ואינו יכול לדבר בפניהן – שהוא אומר שאינו יכול לדבר בפני רבים, מפני שהוא מתיירא מפניהם שיעידו עליו בבית דין, - מכמינין – לו עדים, לאחורי הגדר, והוא – הניסת, אומר לו – למסית: אמור מה שאמרת לי – חזור על הדברים שאמרת לי מקודם, בייחוד – ביחידות, שאין איש עימנו, והוא – המסית, אומר – מה שאמר, והלה – הניסת, אומר לו – למסית, בניסיון לשכנעו לחזור בו מדבריו: היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים? אם חזר בו – המסית, - מוטב – אין מביאים אותו לבית דין, שפטור הוא, ואם אמר – המסית: כך היא חובתינו וכן יפה לנו - העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו – על פי עדותם. האומר – בינו לבין עצמו באחד מן הלשונות הללו: אעבוד, אלך ואעבוד, נלך ונעבוד, אזבח, אלך ואזבח, נלך ונזבח, אקטר, אלך ואקטר, נלך ונקטר, אנסך, אלך ואנסך, נלך וננסך, אשתחוה, אלך ואשתחוה, נלך ונשתחוה – חייב סקילה על דיבורו כאילו עבד עבודה זרה בפועל (אין מדובר בפסקה זו של המשנה במסית ובמדיח. פסקה זו מקורה בספרי דברים פסקה צא. ראה "משנה ראשונה בתלמודם של תנאים אחרונים", עמודים 277-282). המדיח – שנשנה בהלכה ד שהוא חייב סקילה, - זה הוא האומר: – שמכריז בפרהסיה ואומר לרבים: נלך ונעבוד עבודה זרה.
• • •
המסית – שנשנה בהלכה ד שהוא חייב סקילה, - זה הדיוט (אדם פשוט. מקור המילה ביוונית) המסית את ההדיוט – אדם סתם המסית בסתר את חברו שהוא הדיוט כמותו לעבוד עבודה זרה, אמר – המסית: יש יראה (כינוי לאליל) במקום פלוני, כך אוכלת, כך שותה, כך מטיבה – עושה טובה לעובדיה, כך מריעה – עושה רעה לבוזיה, לפיכך נלך ונעבדנה (על פי הכתוב במסית: "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר: נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ" (דברים יג,ז-ח)). כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן – אין מטמינים להם עדים במארב, שיראו האם הם חוטאים, כדי שיוכלו להעיד עליהם בבית דין, חוץ מזו – מן המיתה של המסית, שמכמינים לו עדים כדי לחייבו מיתה, כמפורש להלן. אמר – המסית, לשנים – יש יראה במקום פלוני וכו', והן עדיו – אותם שניים נעשים עדים עליו, - מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו – על פי עדותם. אמר – המסית, לאחד – יש יראה במקום פלוני וכו', והרי אין ממיתים אדם על פי עד אחד, הוא – האחד הניסת, אומר לו – למסית: יש לי חבירים רוצין בכך – לעבוד עבודה זרה, בוא ואמור את דבריך בפני כולם. אם היה – המסית, ערום ואינו יכול לדבר בפניהן – שהוא אומר שאינו יכול לדבר בפני רבים, מפני שהוא מתיירא מפניהם שיעידו עליו בבית דין, - מכמינין – לו עדים, לאחורי הגדר, והוא – הניסת, אומר לו – למסית: אמור מה שאמרת לי – חזור על הדברים שאמרת לי מקודם, בייחוד – ביחידות, שאין איש עימנו, והוא – המסית, אומר – מה שאמר, והלה – הניסת, אומר לו – למסית, בניסיון לשכנעו לחזור בו מדבריו: היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים? אם חזר בו – המסית, - מוטב – אין מביאים אותו לבית דין, שפטור הוא, ואם אמר – המסית: כך היא חובתינו וכן יפה לנו - העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו – על פי עדותם. האומר – בינו לבין עצמו באחד מן הלשונות הללו: אעבוד, אלך ואעבוד, נלך ונעבוד, אזבח, אלך ואזבח, נלך ונזבח, אקטר, אלך ואקטר, נלך ונקטר, אנסך, אלך ואנסך, נלך וננסך, אשתחוה, אלך ואשתחוה, נלך ונשתחוה – חייב סקילה על דיבורו כאילו עבד עבודה זרה בפועל (אין מדובר בפסקה זו של המשנה במסית ובמדיח. פסקה זו מקורה בספרי דברים פסקה צא. ראה "משנה ראשונה בתלמודם של תנאים אחרונים", עמודים 277-282). המדיח – שנשנה בהלכה ד שהוא חייב סקילה, - זה הוא האומר: – שמכריז בפרהסיה ואומר לרבים: נלך ונעבוד עבודה זרה.
• • •