משנה
אנשי עיר הנדחת – ששנינו לעיל (ט,א) שנהרגים בסייף, - "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר: נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם" (דברים יג,יד) - הא אינן נהרגין עד שיהו מדיחיה מאותה העיר – ולא שבאו המדיחים ממקום אחר, שנאמר: "וידיחו את יושבי עירם", ומאותו השבט – שנאמר: "מקרבך", עד שיודח רובה – שרוב בני העיר יעבדו עבודה זרה, עד שידיחוה אנשים. הדיחוה נשים וקטנים – אם הדיחו נשים או קטנים את בני העיר, או שהודח מיעוטה, או שהיו מדיחיה מחוצה לה – בני עיר אחרת, - הרי אלו כיחידים – נידונים עובדי עבודה זרה שבעיר כדין יחיד העובד עבודה זרה, שהוא בסקילה וממונו אינו נשרף. צריכים שני עדים והתרייה לכל אחד ואחד – יש צורך בעדים ובהתראה להריגת כל אחד מאנשי עיר הנידחת, ובלא עדים והתראה אין להרוג אף לא אחד מאנשי עיר הנידחת (ברוב עדי המשנה המשפט מתחיל 'צריכים' ולא 'וצריכים', ולכן המשפט אינו מוסב על הקודם לו, היינו כשרק מיעוט העיר הודח ונידונים כיחידים, אבל גם כשרוב העיר הודח יש צורך בעדים ובהתראה לכל אחד ("טף של עיר הנידחת", "דברי חכמים וחידותם", עמוד 145, הערה 42)). זה חומר ביחידים מבמרובים – בדבר זה יש ביחיד העובד עבודה זרה חומרה שאינה באנשי עיר הנידחת, שהיחידים בסקילה – שהיא מיתה חמורה, לפיכך ממונן פלט – מקלים בהם שממונם ניצל, ומורישים אותו לבניהם, והמרובים בסייף, לפיכך ממונן אבד – מחמירים בהם.
• • •
אנשי עיר הנדחת – ששנינו לעיל (ט,א) שנהרגים בסייף, - "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר: נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם" (דברים יג,יד) - הא אינן נהרגין עד שיהו מדיחיה מאותה העיר – ולא שבאו המדיחים ממקום אחר, שנאמר: "וידיחו את יושבי עירם", ומאותו השבט – שנאמר: "מקרבך", עד שיודח רובה – שרוב בני העיר יעבדו עבודה זרה, עד שידיחוה אנשים. הדיחוה נשים וקטנים – אם הדיחו נשים או קטנים את בני העיר, או שהודח מיעוטה, או שהיו מדיחיה מחוצה לה – בני עיר אחרת, - הרי אלו כיחידים – נידונים עובדי עבודה זרה שבעיר כדין יחיד העובד עבודה זרה, שהוא בסקילה וממונו אינו נשרף. צריכים שני עדים והתרייה לכל אחד ואחד – יש צורך בעדים ובהתראה להריגת כל אחד מאנשי עיר הנידחת, ובלא עדים והתראה אין להרוג אף לא אחד מאנשי עיר הנידחת (ברוב עדי המשנה המשפט מתחיל 'צריכים' ולא 'וצריכים', ולכן המשפט אינו מוסב על הקודם לו, היינו כשרק מיעוט העיר הודח ונידונים כיחידים, אבל גם כשרוב העיר הודח יש צורך בעדים ובהתראה לכל אחד ("טף של עיר הנידחת", "דברי חכמים וחידותם", עמוד 145, הערה 42)). זה חומר ביחידים מבמרובים – בדבר זה יש ביחיד העובד עבודה זרה חומרה שאינה באנשי עיר הנידחת, שהיחידים בסקילה – שהיא מיתה חמורה, לפיכך ממונן פלט – מקלים בהם שממונם ניצל, ומורישים אותו לבניהם, והמרובים בסייף, לפיכך ממונן אבד – מחמירים בהם.
• • •