והטעו זה את זה ומפרש הטעו ממש שא"ל הפועלים בכך וכך ונתרצנו לו או שהוא הטעה להם עיין בנמוקי יוסף ולכאורה צ"ע כיון שאין הפועלים נשכרים בכך א"כ הו"ל אונאה וחוזר ואע"ג דבשכירות אדם ל"ש אונאה משום דאין אונאה לעבדים מ"מ היינו הפועל שהוא שכר יום דדינו כעבד אכן מתני' מיירי במקבלן כמ"ש תוס' ובקבלן יש אונאה כמבואר בח"מ סי' רכ"ז סעיף ל"ג ובסמ"ע ובש"ך שם וצ"ל דהירושלמי לא ס"ל לחלק בין קבלן לפועל ולעולם יש לו דין עבד והבבלי ס"ל לחלק בכך ומש"ה לא מוקי מתני' כהירושלמי. וזה תליא בסוגיא דב"מ דף ע"ד ע"א וכי תימא שאני לי' לר' דוסא בין שכירות לקבלנות עיי"ש היטב:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5b6d3f4ab217797c9c96c1c0bea6faed734083490bee52d7988f3db9a1a78657