א"ל רב הונא לרב חנן בר רבא ר' יוסי ומעשה ואת אמרת הלכה כר"ש וכו' מקשים דכי פריך רב הונא ר' יוסי ומעשה וכו' ממילא משמע דיש לו גירסא אחרת והו"ל לרב חנן לגלות לו תכף ולומר אנן הכי מתנינן לה ולא לומר והא זמנין סגיאין אמרית קמיה דרב וכו'. ונראה לישב דודאי רב חנן הבין דגירסת רב הונא הפוכה ועל הא פריך והא זמנין סגיאין וכו' כלומר ודאי גירסתי נכונה דנאמרה ונשנית לפני רב וגירסתך טעות. ומכלל דבריו הבין רב הונא דיש לו גירסא אחרת וא"ל היכי תנית וכו' וגילה לו דהוא לא ידע דיש גירסא אחרת ולהכי גריס הכי.
ודרך חידוד אמרתי בימי חרפי דודאי ממשמע שאמר לו ר' יוסי ומעשה ידע שפיר דגירסא אחרת היתה לו. אך הבין דגירסתו היא כך. אב ובנו וכו' יצטרף השני עם אחר דברי ר"ש ר' יוסי אומר אב ובנו וכל קרובים כשרים לעדות החדש ומעשה בטוביה הרופא וכו' וקבלו הכהנים אותו ואת עבדו ופסלו את בנו וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכפי גירסא זו נמצא דהמעשה הוא דקרובין כשרים ונ"מ לענין דינא אי המעשה הוא לפסולא והביאו לזה מאי דאמר ליה רב הונא ר' יוסי ומעשה ואת וכו' ואי גירסת רב הונא כגירסתו רק דתני ר"ש במקום ר"י ור"י במקום ר"ש הו"ל לאתמוהי עליה כי האי גונא ת"ק ור' יוסי ומעשה ואת וכו' דת"ק פסל נמי אלא נראה דבמתני' ל"ג אלא ר"ש ור"י ותו לא ור' יוסי להתרא ומוכרח דגריס ומעשה בסיום דברי ר' יוסי כנז' ולהכי מתמה והא זמנין סגיאין וכו' דכיון דנ"מ ביניהם לענין דינא והיכי הוה עובדא לזה מסתמיך ארב. ואולם לפי האמת רב הונא לא ידע כי אם גירסתנו ולענין דינא שוין דהמעשה הוא לפסולא ומדבריו הבין דיש גירסא אחרת וא"ל היכי תנית וא"ל רב חנן גירסתו והש"ס לקצר לשון קאמר א"ל איפכא. ולעולם לא ידע גירסת רב הונא כי היכי דלימא איפכא לחוד אלא דהש"ס קיצר:
א"נ אפשר והוא דיש לדקדק אמאי אכפלו הני אמוראי ר"ח ורב טבי אמר מר עוקבא אמר שמואל לפסוק הלכה בדין זה והלא מילתא דפשיטא לפסול הקרובים דהכי ס"ל לת"ק ומעשה רב דב"ד פסלו את בנו ובפרט למאן דגריס אמר שמואל אין הלכה כר"ש דהיינו לגירסתנו דמכשי' דר"י נמי פסל. ונראה דהוכרחו לאשמועינן בדין זה מאי פסקא משום דעין רואה במעשה בטוביה דבו בפרק לאו מילתא פסיקתא הוות לפסול בנו כי הכהנים קבלו אותו ואת בנו וס"ל כר"ש וכיון דב"ד של כהנים מכשרי ובי דינא אוחרי מפסלי היה מקום להסתפק. ומאחר שכן כי פריך ליה רב הונא ר' יוסי ומעשה וכו' הבין רב חנן דגם רב הונא גריס כוותיה ר"י להכשיר ופריך ליה אהא דפסיק כר"ש לפסולא במקום ר"י ומעשה כלומר דר"ש ור' יוסי הלכה כר"י וגם במעשה זאת מצאנו ב"ד של כהנים דקיימי כר"י להתרא והמעשה אינו מוחלט לפסולא אמאי פסיק כר"ש זה הבין ר"ח מדברי רב הונא. דודאי אף דר"ש לא קאמר אלא המעשה מדבריו למדנו דס"ל דפסול הב"ד עיקר ורמז זה דלא קאמר וקבלו ב"ד של כהנים אלא וקבלו הכהנים. ואח"ך אמר וכשבאו לב"ד ולא אמר בקצרה וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וב"ד קבלו אותו ואת עבדו אלא לאפוקי אתא ולהכי אמר וכשבאו לב"ד על דרך מאי דתנן בעלמא וכשבא הדבר אצל חכמים דהוי מסקנת הדין. ור"ח תלה עצמו באילן גדול בי ר"ב הוא. ור"ה לא ידע מהגירסא האחרת וא"ל היכי תנית וכו':
ודע דבבתרא דף ס"ה יש סוגיא מעין דוגמא לזו ומ"ש שם רשב"ם א"ל איפכא שהוא לשון הגמרא היינו דקדוק תיבת איפכא דוקא דלא שייך לשון איפכא אלא כשיודע הדבר ואומר איפכא לז"א דהם דברו באורך והתלמוד קצר:
ודרך חידוד אמרתי בימי חרפי דודאי ממשמע שאמר לו ר' יוסי ומעשה ידע שפיר דגירסא אחרת היתה לו. אך הבין דגירסתו היא כך. אב ובנו וכו' יצטרף השני עם אחר דברי ר"ש ר' יוסי אומר אב ובנו וכל קרובים כשרים לעדות החדש ומעשה בטוביה הרופא וכו' וקבלו הכהנים אותו ואת עבדו ופסלו את בנו וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכפי גירסא זו נמצא דהמעשה הוא דקרובין כשרים ונ"מ לענין דינא אי המעשה הוא לפסולא והביאו לזה מאי דאמר ליה רב הונא ר' יוסי ומעשה ואת וכו' ואי גירסת רב הונא כגירסתו רק דתני ר"ש במקום ר"י ור"י במקום ר"ש הו"ל לאתמוהי עליה כי האי גונא ת"ק ור' יוסי ומעשה ואת וכו' דת"ק פסל נמי אלא נראה דבמתני' ל"ג אלא ר"ש ור"י ותו לא ור' יוסי להתרא ומוכרח דגריס ומעשה בסיום דברי ר' יוסי כנז' ולהכי מתמה והא זמנין סגיאין וכו' דכיון דנ"מ ביניהם לענין דינא והיכי הוה עובדא לזה מסתמיך ארב. ואולם לפי האמת רב הונא לא ידע כי אם גירסתנו ולענין דינא שוין דהמעשה הוא לפסולא ומדבריו הבין דיש גירסא אחרת וא"ל היכי תנית וא"ל רב חנן גירסתו והש"ס לקצר לשון קאמר א"ל איפכא. ולעולם לא ידע גירסת רב הונא כי היכי דלימא איפכא לחוד אלא דהש"ס קיצר:
א"נ אפשר והוא דיש לדקדק אמאי אכפלו הני אמוראי ר"ח ורב טבי אמר מר עוקבא אמר שמואל לפסוק הלכה בדין זה והלא מילתא דפשיטא לפסול הקרובים דהכי ס"ל לת"ק ומעשה רב דב"ד פסלו את בנו ובפרט למאן דגריס אמר שמואל אין הלכה כר"ש דהיינו לגירסתנו דמכשי' דר"י נמי פסל. ונראה דהוכרחו לאשמועינן בדין זה מאי פסקא משום דעין רואה במעשה בטוביה דבו בפרק לאו מילתא פסיקתא הוות לפסול בנו כי הכהנים קבלו אותו ואת בנו וס"ל כר"ש וכיון דב"ד של כהנים מכשרי ובי דינא אוחרי מפסלי היה מקום להסתפק. ומאחר שכן כי פריך ליה רב הונא ר' יוסי ומעשה וכו' הבין רב חנן דגם רב הונא גריס כוותיה ר"י להכשיר ופריך ליה אהא דפסיק כר"ש לפסולא במקום ר"י ומעשה כלומר דר"ש ור' יוסי הלכה כר"י וגם במעשה זאת מצאנו ב"ד של כהנים דקיימי כר"י להתרא והמעשה אינו מוחלט לפסולא אמאי פסיק כר"ש זה הבין ר"ח מדברי רב הונא. דודאי אף דר"ש לא קאמר אלא המעשה מדבריו למדנו דס"ל דפסול הב"ד עיקר ורמז זה דלא קאמר וקבלו ב"ד של כהנים אלא וקבלו הכהנים. ואח"ך אמר וכשבאו לב"ד ולא אמר בקצרה וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וב"ד קבלו אותו ואת עבדו אלא לאפוקי אתא ולהכי אמר וכשבאו לב"ד על דרך מאי דתנן בעלמא וכשבא הדבר אצל חכמים דהוי מסקנת הדין. ור"ח תלה עצמו באילן גדול בי ר"ב הוא. ור"ה לא ידע מהגירסא האחרת וא"ל היכי תנית וכו':
ודע דבבתרא דף ס"ה יש סוגיא מעין דוגמא לזו ומ"ש שם רשב"ם א"ל איפכא שהוא לשון הגמרא היינו דקדוק תיבת איפכא דוקא דלא שייך לשון איפכא אלא כשיודע הדבר ואומר איפכא לז"א דהם דברו באורך והתלמוד קצר: