דאר"ש חסידא מאי דכתיב וכו' צום הרביעי וכו'. פירש"י דכלהו ימי תענית נינהו בזמן הזה שאין בה"מ קיים ומתניתין בזה"ז קמיירי מדקתני וכשהמקדש קיים וכו' ע"ש. ומקשי' דאמאי הוצרך רש"י ללמוד מסיפא הא ברישא קתני על אב מפני התענית וא"כ בזה"ז מיירי דודאי בזמן הבית לא היו מתענין:
ואפשר לומר דאי מתניתין קתני ועל אדר מפני הפורים ועל אייר מפני פסח קטן לא הוה קשיא ליה מתמוז וטבת דאה"נ נפקי ומתני' איירי בכל זמן ומשו"ה נקיט אב ואייר דבזה"ז נפקי על אב ובזמן הבית על אייר והיינו דקתני על ששה חדשים השלוחים יוצאים אף דתני שבעה משום דבזמן הבית דל אב ובזה"ז דל אייר וכונת התנא דאין נגרע מששה חדשים ומשום דהתנא לצדדין קתני ונקיט ששה חדשים משו"ה לא תני תמוז וטבת דאי הכי טפו להו חדשים בזה"ז ותנא בעי למנקט ששה בזמן הבית וששה בזה"ז ותני אב לזה"ז ומשם נלמוד לתמוז וטבת ולא הוה קשיא קושית התלמוד אבל השתא דקתני סיפא וכשהיה בה"מ קיים וכו' להורות נתן דרישא כולה בזה"ז ומאחר שכן הא דנקט ששה לאפוקי תמוז וטבת דאי ס"ד כדאמרן דה"ה טבת ותמוז אלא דבעי למנקט ששה בכל זמן א"כ לא לימא וכשהיה בה"מ קיים אלא ליתני סתמא ועל אייר מפני פסח קטן וידעינן דמתני' איירי בכל זמן כי לא יבצר מששה חדשים וה"ה דנפקי אתמוז וטבת. ברם השתא דקתני סיפא וכשהיה בה"מ קיים אשמועינן דרישא כלה בזה"ז ולא נפקי אתמוז וטבת ומשו"ה פריך ולפקו אתמוז וטבת. ושפיר דייק רש"י מסיפא:
ותבט עיני להרמב"ם בפירוש המשנה שכתב דבבית שני היו מתענין בט"ב ולא בתמוז וטבת ע"ש ודבריו תמוהים. אך אוסיף להביט להרשב"ץ בתשובותיו ח"ב סי' רע"א שתמה על דבריו מאד ומסיק דהוא ט"ס. ובכן יש לתמוה על הרב הלכות קטנות ח"ב סי' ק"ם דפשיטא ליה דבבית שני היו מתענין בט"ב ע"ש (עמ"ש אני הדל בס' הקטן מחזיק ברכה א"ח סי' תק"ן בס"ד):
ואחר זמן רב האיר וזרח ס' טורי אבן להגאון מהר"ל וע"ש מה שכתב במשנתנו וסוגיין ודוק:
ואפשר לומר דאי מתניתין קתני ועל אדר מפני הפורים ועל אייר מפני פסח קטן לא הוה קשיא ליה מתמוז וטבת דאה"נ נפקי ומתני' איירי בכל זמן ומשו"ה נקיט אב ואייר דבזה"ז נפקי על אב ובזמן הבית על אייר והיינו דקתני על ששה חדשים השלוחים יוצאים אף דתני שבעה משום דבזמן הבית דל אב ובזה"ז דל אייר וכונת התנא דאין נגרע מששה חדשים ומשום דהתנא לצדדין קתני ונקיט ששה חדשים משו"ה לא תני תמוז וטבת דאי הכי טפו להו חדשים בזה"ז ותנא בעי למנקט ששה בזמן הבית וששה בזה"ז ותני אב לזה"ז ומשם נלמוד לתמוז וטבת ולא הוה קשיא קושית התלמוד אבל השתא דקתני סיפא וכשהיה בה"מ קיים וכו' להורות נתן דרישא כולה בזה"ז ומאחר שכן הא דנקט ששה לאפוקי תמוז וטבת דאי ס"ד כדאמרן דה"ה טבת ותמוז אלא דבעי למנקט ששה בכל זמן א"כ לא לימא וכשהיה בה"מ קיים אלא ליתני סתמא ועל אייר מפני פסח קטן וידעינן דמתני' איירי בכל זמן כי לא יבצר מששה חדשים וה"ה דנפקי אתמוז וטבת. ברם השתא דקתני סיפא וכשהיה בה"מ קיים אשמועינן דרישא כלה בזה"ז ולא נפקי אתמוז וטבת ומשו"ה פריך ולפקו אתמוז וטבת. ושפיר דייק רש"י מסיפא:
ותבט עיני להרמב"ם בפירוש המשנה שכתב דבבית שני היו מתענין בט"ב ולא בתמוז וטבת ע"ש ודבריו תמוהים. אך אוסיף להביט להרשב"ץ בתשובותיו ח"ב סי' רע"א שתמה על דבריו מאד ומסיק דהוא ט"ס. ובכן יש לתמוה על הרב הלכות קטנות ח"ב סי' ק"ם דפשיטא ליה דבבית שני היו מתענין בט"ב ע"ש (עמ"ש אני הדל בס' הקטן מחזיק ברכה א"ח סי' תק"ן בס"ד):
ואחר זמן רב האיר וזרח ס' טורי אבן להגאון מהר"ל וע"ש מה שכתב במשנתנו וסוגיין ודוק: