לוי אקלע לבבל בחדסר בתשרי וכו' אע"ג דתנן פ"ק דתעניות ט"ו עד שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. ומדברי התוס' ד"ה לוי אקלע משמע דהיה עומד במקום שמקדשין ב"ד ולקמן דף כ"ה א"ל רבי זיל לעין טב וקדשיה וכתבו התוס' דאמרו בפסיקתא דמקדשין בעין טב לפי שנאמר כי מציון תצא תורה. לא יקשה איך לוי אתא בח' ימים לבבל דדל ר"ה ושבת פשו ח' יומי או ז' יומי. דאפשר דלוי הלך ביום ובלילה ואז מצי למיזל בז' ימים כדמוכח פרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כ"ח) ובאסיפת זקנים שם ועמ"ש הרב שער אפרים בתשו' א"ח סי' ל"ז ודוק הטב במ"ש בדברי התוספות דחגיגה וצ"י. וגם אפשר דלוי אקלע לבבל אחר פטירת ר' אפס ובו בפרק סנהדרין בטבריא ועל הרוב דשם היו מקדשין ומטבריא לבבל הדרך קצר יותר ומיהו עכ"פ צ"ל דהלך קצת גם בלילה כמדובר ודוק:
והנה התוס' כתבו בדיבור הנז' וא"ת והיאך יניחם לאכול וכו' וי"ל וכו' אתם אפילו מזידים וכו' ע"ש. והנה שמעתי מקשים דהא דאמרינן אשר תקראו אתם אפילו מזידין וכו' היינו לב"ד המקדשין את החדש וכההיא דר"ג עם ר' יהושע דפ"ב ומאי קאמרי התוס' עכ"ד. ואפשר דכונת התוס' על סנהדרי גדולה שתקנו דבני ח"ל לא יעשו כפור אלא יום אחד ועלייהו קאמרי התוס' דאמרינן אתם אפי' מזידין וכו' דאם לאעקורי זמנא לכל ישראל במזיד כתיב אתם כ"ש למאי דקבעו לבני גולה כפור יום אחד מפני הסכנה. ומיהו כשידעו ודאי ע"פ עדות זמן האמיתי שקדשו ב"ד בא"י בכה"ג לא תקון וכל זה דוחק כמבואר. ואחרי כתבי שנים רבות ראיתי להרשב"א בחידושיו בסוגיין שכתב וז"ל ואולי נאמר דכיון שכבר קבעו בני בבל יום ל' ועליו סמכו והתענו יום עשירי שלהם אין לחזור ולהתענות ביום אחר כיון שאין כאן עד וכו' ויש להם לסמוך עמ"ש התורה אתם ואפי' מוטעים וכו' ומיהו אלו העיד לוי וכו' אעפ"י שכבר קדשו ביום ל' כיון דבני בבל בתר ב"ד שבא"י גרירי טעותם אינו עומד וכו' עכ"ל וראה בעיניך דעל בני בבל קאמר וקרי בהו שקדשו יום ל' ועם שהרב אמרה בלשון אולי הדבר קשה לומר אשר תקראו אתם על בני בבל דאינם יכולים לקדש וכ"ש בהיות סנהדרין בארץ המקדישים. ויותר נכון לומר דכיון דלמעבד תרי יומי בכפור הוא סכנה וכמ"ש רב נחמן בסוף לההוא גברא דם תהא אחריתו וכמו שפירש"י שם. אם לא יהא עדות מפורש לא עיילי לסכנה כל הצבור ואין כאן כרת מידי דהוה אחולה שיש בו סכנה ודוק:
והנה התוס' כתבו בדיבור הנז' וא"ת והיאך יניחם לאכול וכו' וי"ל וכו' אתם אפילו מזידים וכו' ע"ש. והנה שמעתי מקשים דהא דאמרינן אשר תקראו אתם אפילו מזידין וכו' היינו לב"ד המקדשין את החדש וכההיא דר"ג עם ר' יהושע דפ"ב ומאי קאמרי התוס' עכ"ד. ואפשר דכונת התוס' על סנהדרי גדולה שתקנו דבני ח"ל לא יעשו כפור אלא יום אחד ועלייהו קאמרי התוס' דאמרינן אתם אפי' מזידין וכו' דאם לאעקורי זמנא לכל ישראל במזיד כתיב אתם כ"ש למאי דקבעו לבני גולה כפור יום אחד מפני הסכנה. ומיהו כשידעו ודאי ע"פ עדות זמן האמיתי שקדשו ב"ד בא"י בכה"ג לא תקון וכל זה דוחק כמבואר. ואחרי כתבי שנים רבות ראיתי להרשב"א בחידושיו בסוגיין שכתב וז"ל ואולי נאמר דכיון שכבר קבעו בני בבל יום ל' ועליו סמכו והתענו יום עשירי שלהם אין לחזור ולהתענות ביום אחר כיון שאין כאן עד וכו' ויש להם לסמוך עמ"ש התורה אתם ואפי' מוטעים וכו' ומיהו אלו העיד לוי וכו' אעפ"י שכבר קדשו ביום ל' כיון דבני בבל בתר ב"ד שבא"י גרירי טעותם אינו עומד וכו' עכ"ל וראה בעיניך דעל בני בבל קאמר וקרי בהו שקדשו יום ל' ועם שהרב אמרה בלשון אולי הדבר קשה לומר אשר תקראו אתם על בני בבל דאינם יכולים לקדש וכ"ש בהיות סנהדרין בארץ המקדישים. ויותר נכון לומר דכיון דלמעבד תרי יומי בכפור הוא סכנה וכמ"ש רב נחמן בסוף לההוא גברא דם תהא אחריתו וכמו שפירש"י שם. אם לא יהא עדות מפורש לא עיילי לסכנה כל הצבור ואין כאן כרת מידי דהוה אחולה שיש בו סכנה ודוק: