ומה קלקול הוה תמן. שקלקלו המינין ומאיזה טעם קלקלו:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ראש השנה · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומשני שהיו אומרים עצרת לעולם בא' בשבת שהן דורשין ממחרת השבת יניפנו ממחרת שבת בראשית וכשחל יום שלשים של אדר בשבת ולא נראה החדש בזמנו והם מתאוין שיהא יום ראשון של פסח בשבת כדי שיהיה הנפת העומר באחד בשבת:
והיו יוצאין עליו מבערב. להעיד בחזקת שנראה החדש:
ופריך מעת' על ניסן לא יקבלו. אלא מן המכירין ועל שאר החדשים יקבלו מכל אדם:
עיקר קלקלתהון. כבר התחילו באדר להקדימו שיהא יום ל' של שבט ביום ג' וידעו שלא יעשו ב"ד שנים או שלשה חסרים בהדי הדדי:
ופריך מעתה. אם הוא שהעדים מעידין שיהיה עצרת באח' בשבת לא יאמינו אלא למכירין ואם לאו יקבלו מכל אדם:
ומשני זו גזרו מפני זו. והתקינו שלא יקבלו שום עדות החדש אלא מן המכירין:
באפונדתו. אזור חלול שנותנין בו המעות:
נתונין לך במתנה. ואף על פי שלא השלמת התנאי לשוכרך דיש רשות לב"ד לקנוס ממון ולעשותו הפקר:
למספק. לטורח לילך בשליחות כזה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 876b5b93e1f53348067ff0d8d39f26dafedb5d496ee48ac769e61db2197a1b0d