כתב הרב ז"ל במס' קדושין פ"א בענין שטר קדושין שכתבו לשמה ושלא מדעתה דרבא ורבינא אמרי מקודשת. רב פפא ורב שרביא אמרי דאינה מקודשת וקי"ל כרב פפא ורב שרביא משום דאותבינן עליה דרבא ורבינא מהא דתנן אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם ואע"פ דפריקו לה בשטרי פסיקתא הא רב אשי שהוא בתרא אוקמה בכתובות בפ' הנושא בשטרי אירוסין ממש כרב פפא וכרב שרביא. אלו דברי הרב ז"ל:
ואני בעניות דעתי איני רואה את דבריו שהרי רב אשי כך השיב לרבינא דברים הללו לא ניתנו להכתב ומאי לא ניתנו להכתב שאין העדים כותבין אותם בשטר אלא מדעת שניהם לפי שכל זמן שלא נכתבו אין נגבין אלא מבני חרי ומשנכתבו גובין מן המשועבדין ומש"ה לא [ניתנו] ליכתב אלא מדעת שניהם ואותבינן עלה מהא דתניא הפקחין היו כותבין ע"מ שאזון את בתך ה' שנים. כלומר אי ס"ד דלא ניתנו [ליכתב] אלא מדעת שניהם דעד שלא נכתבו כמלוה על פה הם א"כ הפקחין למה כותבין והלא אינן אלא טפשים שעושין ממלוה על פה מלוה בשטר על עצמן אלא ש"מ דעד שלא נכתבו נמי כמלוה בשטר הם וכיון דמשעת הפסקה הם כמלוה בשטר למה לא יכתבו מיד ומה הם צריכים לבעלי דינים והיינו תיובתא דרב אשי ופריק לה מאי כותבין אומרין. הדר אייתי סייעתא מהא דתנן אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם ותיובתא למאן דפליג עליה דרב אשי והוא רבינא (אבל) [בעל] השאלה שהיה מקשה עליו בתחלה והיה רוצה לדחות דברי רב אשי ולומר שניתנו שלא מדעת שניהם ופריק רב אשי דשטרי אירוסין ממש ואע"ג דרבינא גופיה הוא דאמר לשמה ושלא מדעת מקודשת והכא היכי מוקים לה להא מתני' בשטרי אירוסין וקשיא מדידיה לדידיה. לא קשיא מידי דדחיא בעלמא היא לומר דלא תסייעיה לרב אשי מהכא ולא משום דרבינא לא ס"ל הא דרב אשי בהא ודאי על כרחיה בשטרי פסיקתא איבעי ליה לאוקמיה כרב אשי כי היכי דלא תקשי עלויה לאידך מלתא ואורחא דגמ' הכי הוא בכמה דוכתי וכיון דרב אשי ורבינא ורבא כולהו מוקמי לה בשטרי פסיקתא ולא בשטרי אירוסין ש"מ הלכתא כרבא ורבינא בשטרי אירוסין:
ואני בעניות דעתי איני רואה את דבריו שהרי רב אשי כך השיב לרבינא דברים הללו לא ניתנו להכתב ומאי לא ניתנו להכתב שאין העדים כותבין אותם בשטר אלא מדעת שניהם לפי שכל זמן שלא נכתבו אין נגבין אלא מבני חרי ומשנכתבו גובין מן המשועבדין ומש"ה לא [ניתנו] ליכתב אלא מדעת שניהם ואותבינן עלה מהא דתניא הפקחין היו כותבין ע"מ שאזון את בתך ה' שנים. כלומר אי ס"ד דלא ניתנו [ליכתב] אלא מדעת שניהם דעד שלא נכתבו כמלוה על פה הם א"כ הפקחין למה כותבין והלא אינן אלא טפשים שעושין ממלוה על פה מלוה בשטר על עצמן אלא ש"מ דעד שלא נכתבו נמי כמלוה בשטר הם וכיון דמשעת הפסקה הם כמלוה בשטר למה לא יכתבו מיד ומה הם צריכים לבעלי דינים והיינו תיובתא דרב אשי ופריק לה מאי כותבין אומרין. הדר אייתי סייעתא מהא דתנן אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם ותיובתא למאן דפליג עליה דרב אשי והוא רבינא (אבל) [בעל] השאלה שהיה מקשה עליו בתחלה והיה רוצה לדחות דברי רב אשי ולומר שניתנו שלא מדעת שניהם ופריק רב אשי דשטרי אירוסין ממש ואע"ג דרבינא גופיה הוא דאמר לשמה ושלא מדעת מקודשת והכא היכי מוקים לה להא מתני' בשטרי אירוסין וקשיא מדידיה לדידיה. לא קשיא מידי דדחיא בעלמא היא לומר דלא תסייעיה לרב אשי מהכא ולא משום דרבינא לא ס"ל הא דרב אשי בהא ודאי על כרחיה בשטרי פסיקתא איבעי ליה לאוקמיה כרב אשי כי היכי דלא תקשי עלויה לאידך מלתא ואורחא דגמ' הכי הוא בכמה דוכתי וכיון דרב אשי ורבינא ורבא כולהו מוקמי לה בשטרי פסיקתא ולא בשטרי אירוסין ש"מ הלכתא כרבא ורבינא בשטרי אירוסין: