הכי גרסינן: אין אותיות נקנות במסירה וכו'... מילי נינהו. פירוש שעבוד השטר אינו אלא דברים ואינו נמסר ליד ואם אמר קני ולא כתב לו כלל האיך יקנה השעבוד בדברים אבל בשטר קנה להו דתקנת חכמים היא דהויא קנייה אלימתא ואי אפשר בקנייה גדולה מזו.
ויש שמפרשים דכיון שכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה דהיינו שעבוד קרקעות קנה להו להנהו קרקעות בכסף ובשטר כדתנן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף בשטר מדאורייתא ועוד במציעא דתנן אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והקרקעות והשטרות ואמרינן בברייתא בגמרא ממכר אמר רחמנא מי שגופו מכור וקנוי יצאו שטרות שאין גופן מכור וקנוי אלא לראיה שבהן ומדאיצטריך רחמנא למעוטינהו משמע דמכירתן לראיה שבהן מן התורה היא, דאי לא פשיטא דלית להו אונאה דהא לא עבד ולא מידי.
וקשיא להו הא דמשמע בפרק מי שמת (בבא בתרא קמז,ב) דמכירת שטר חוב דרבנן דאיתמר התם אע"ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אינו יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול ושמעת מינה דמכירת שטר חוב דרבנן הוא ומשום הכי יכול למחול.
ורבינו תם ז"ל היה מתרץ דהתם הכי פירושא אי אמרת בשלמא מתנת שכיב מרע מדאורייתא היא וכל מתנת שכיב מרע בירושה היא ומשום הכי יורש אינו יכול למחול דהויא לה כירושה דאורייתא ויורש ומקבל מתנת שכיב מרע תרוייהו יורשין מיקרו ומרבינן להו מדכתיב ונתתם את נחלתו יש לך נחלה אחרת שהיא כזו אלמא כירושה היא וכיון דתרוייהו יורשין נינהו אינו יכול למחול דמאי אולמיה דהאי מהאי אלא אי אמרת דרבנן הוא דשויוה כירושה אמאי אינו יכול למחות דכולי עלמא מכר ומתנה של בריא דאורייתא, כן פירש רבינו תם ז"ל.
ואין זה דעת רבינו הגדול ז"ל, שהוא אומר דמכירת שטר חוב לראיה שבו דרבנן כפשטה דמלתא.
והא דאקשו מדתנן אין להם אונאה לאו מילתא היא דכי איצטריך קרא להיכא דזבי' ליה שטר ולא חזר בו עד שגבה הלה את חובו דתו לא מצי הדר ורחמנא מעטיה מדין אונאה כיון דשטר מכר לו מתחלה ועוד יש צד אחר דאיצטריך למעוטינהו מדין אונאה כגון שמכר לו את השדה והיו לו עליו שטרי זכיות ומכרן לו וביותר מכדי דמיהן, ועוד יש פנים אחרות.
ומה שפירשו דכיון דכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה קני קרקעות בשטר אם כן אף כסף ובחליפין ובחזקת הקרקע יקנה ובמסירה עמהן, והדבר ידוע שאינו כן.
ולא תטעה במה שאמרו בפרקא קמא דנזיקין (ב"ק יד,ב) עבדים ושטרות נמי נקנין בב"ד שכבר אמר רש"י זכרונו לברכה דאשגרת לישן הוא כמו שנמצאו כיוצא בה בתלמוד למאות ולאלפים שבאו שלא בדקדוק, וכיוצא בה במסכת תענית (כו,א) הואיל והעם מתפללין בתעניות ובמעמדות ולאו דוקא מעמדות ובפירקא קמא דמנחות ערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר ולאו דוקא כלאי הכרם כדאיתא בחולין ועוד בחולין ותו קולית הנבלה וקולית השרץ אמאי מטמו ולאו דוקא שרץ דהאי מיטמא בכעדשה אלא אשגרת לישן הוא כענין שאמרו בירושלמי ליתבן חרש אשגרת לישן ובכמה מקומות בתלמוד מוכיח זה שאין תקנה לאותיות בכסף ובחליפין וחזקת הקרקע והטעם עצמו שבוש הוא שאם מכר המלוה קרקעיתו של לווה קודם גביה לא עשה ולא כלום כדאיתא בפסחים (לא,א).
ומכל מקום קשה לי הא דאמרינן בקדושין (מז,ב) התקדשי לי בשטר חוב דאחרים רבי מאיר אומר מקודשת ואמרינן דכולי עלמא אית להו לשמואל אם חזר ומחלו מחול ר"מ סבר סמכא דעתא מימר אמרה לא שביק לדידי ומחיל לאחריני, ואי סלקא דעתך לא קנאתו אלא מדבריהם ולפיכך הוא יכול למחול לא תהא מקודשת גמורה ואפשר דמאי מקודשת דקאמר ר"מ מקודשת מדבריהם לאצטרוכא גיטא ואם בא אחר וקדשה אין חוששין לקדושיו, ובההיא פירקא איכא אחריתי דדחינן לא מאי מקודשת לחומרא, ואינו מחוור.
והאי גירסא שכתבנו כך היא כתובה בנוסחי ספרד כולן וכן בנוסחאות רבינו חננאל זכרונו לברכה ורבינו הגדול ז"ל הלכתא אין אותיות נקנות במסירה. כלומר עד דכתב לה נמי שטרא שהלכה כדברי חכמים דאמרי לא קנה עד שיכתוב וימסור וההיא דבפרק גט פשוט דרבא אמר אותיות נקנות במסירה לא קשיא מידי דאליבא דמאן דאמר הכי איירי ואנן קיימא לן אין אותיות נקנות במסירה והכי אמרינן בסנהדרין גבי האי איתתא דהות נפק' שטרא מתותי ידה וכו'. וא"ל רבא לרב נחמן כמאן כר' דאמר אותיות נקנות במסירה וא"ל אפילו תימא רבנן וכו'. אלמא לרבא גופיה ולר"נ דיינא אין אותיות נקנות במסירה דאי אותיות נקנות במסירה מאי קא מתמה רבא כמאן כר' דאלמא לא סבירא לן כותיה ורב נחמן נמי לימא ליה אין כרבי וסבירא לן כותיה ובקדושין אמרינן דכולי עלמא לית להו דר' אלמא לית הלכתא כותיה, וכן פסקו רובי הגאונים ז"ל.
ומקצת גורסין כדברי הרב רבי שמואל ז"ל, הלכתא אותיות נקנות במסירה, וליתה. וסוגיין נמי מוכחא, דאקשינן מהא דאמר רבה נקנ' שטר בכל מקום שהוא ואי אמרת במסירה נקנין למה לא יקנה באגב והלא דין אגב כמסירה ועדיף נמי ממסירה שקונה בשאר כל המטלטלין שהרי הוא כמסור בידו ועוד דלדברי הכל הוה ליה לאקשויי לומר שכשם באגב כך יקנה בשטר שכך פירש הרב זכרונו לברכה ולדברי כולם אין אותיות נקנות בשטר בלבד. והא דאקשינן מדרב חייא בר אבין איכא דקשיא ליה והתם למה לא יקנה כיון שזכה בשדה היאך לא יזכה באגב בגוף השטר ולאו מילתא היא שאע"פ שזכה בשדה בשעבודו של שטר במה יזכה, והוה ליה כשטר פסים ומחול שאין שעבודו כלום.
ויש שמפרשים דכיון שכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה דהיינו שעבוד קרקעות קנה להו להנהו קרקעות בכסף ובשטר כדתנן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף בשטר מדאורייתא ועוד במציעא דתנן אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והקרקעות והשטרות ואמרינן בברייתא בגמרא ממכר אמר רחמנא מי שגופו מכור וקנוי יצאו שטרות שאין גופן מכור וקנוי אלא לראיה שבהן ומדאיצטריך רחמנא למעוטינהו משמע דמכירתן לראיה שבהן מן התורה היא, דאי לא פשיטא דלית להו אונאה דהא לא עבד ולא מידי.
וקשיא להו הא דמשמע בפרק מי שמת (בבא בתרא קמז,ב) דמכירת שטר חוב דרבנן דאיתמר התם אע"ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אינו יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול ושמעת מינה דמכירת שטר חוב דרבנן הוא ומשום הכי יכול למחול.
ורבינו תם ז"ל היה מתרץ דהתם הכי פירושא אי אמרת בשלמא מתנת שכיב מרע מדאורייתא היא וכל מתנת שכיב מרע בירושה היא ומשום הכי יורש אינו יכול למחול דהויא לה כירושה דאורייתא ויורש ומקבל מתנת שכיב מרע תרוייהו יורשין מיקרו ומרבינן להו מדכתיב ונתתם את נחלתו יש לך נחלה אחרת שהיא כזו אלמא כירושה היא וכיון דתרוייהו יורשין נינהו אינו יכול למחול דמאי אולמיה דהאי מהאי אלא אי אמרת דרבנן הוא דשויוה כירושה אמאי אינו יכול למחות דכולי עלמא מכר ומתנה של בריא דאורייתא, כן פירש רבינו תם ז"ל.
ואין זה דעת רבינו הגדול ז"ל, שהוא אומר דמכירת שטר חוב לראיה שבו דרבנן כפשטה דמלתא.
והא דאקשו מדתנן אין להם אונאה לאו מילתא היא דכי איצטריך קרא להיכא דזבי' ליה שטר ולא חזר בו עד שגבה הלה את חובו דתו לא מצי הדר ורחמנא מעטיה מדין אונאה כיון דשטר מכר לו מתחלה ועוד יש צד אחר דאיצטריך למעוטינהו מדין אונאה כגון שמכר לו את השדה והיו לו עליו שטרי זכיות ומכרן לו וביותר מכדי דמיהן, ועוד יש פנים אחרות.
ומה שפירשו דכיון דכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה קני קרקעות בשטר אם כן אף כסף ובחליפין ובחזקת הקרקע יקנה ובמסירה עמהן, והדבר ידוע שאינו כן.
ולא תטעה במה שאמרו בפרקא קמא דנזיקין (ב"ק יד,ב) עבדים ושטרות נמי נקנין בב"ד שכבר אמר רש"י זכרונו לברכה דאשגרת לישן הוא כמו שנמצאו כיוצא בה בתלמוד למאות ולאלפים שבאו שלא בדקדוק, וכיוצא בה במסכת תענית (כו,א) הואיל והעם מתפללין בתעניות ובמעמדות ולאו דוקא מעמדות ובפירקא קמא דמנחות ערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר ולאו דוקא כלאי הכרם כדאיתא בחולין ועוד בחולין ותו קולית הנבלה וקולית השרץ אמאי מטמו ולאו דוקא שרץ דהאי מיטמא בכעדשה אלא אשגרת לישן הוא כענין שאמרו בירושלמי ליתבן חרש אשגרת לישן ובכמה מקומות בתלמוד מוכיח זה שאין תקנה לאותיות בכסף ובחליפין וחזקת הקרקע והטעם עצמו שבוש הוא שאם מכר המלוה קרקעיתו של לווה קודם גביה לא עשה ולא כלום כדאיתא בפסחים (לא,א).
ומכל מקום קשה לי הא דאמרינן בקדושין (מז,ב) התקדשי לי בשטר חוב דאחרים רבי מאיר אומר מקודשת ואמרינן דכולי עלמא אית להו לשמואל אם חזר ומחלו מחול ר"מ סבר סמכא דעתא מימר אמרה לא שביק לדידי ומחיל לאחריני, ואי סלקא דעתך לא קנאתו אלא מדבריהם ולפיכך הוא יכול למחול לא תהא מקודשת גמורה ואפשר דמאי מקודשת דקאמר ר"מ מקודשת מדבריהם לאצטרוכא גיטא ואם בא אחר וקדשה אין חוששין לקדושיו, ובההיא פירקא איכא אחריתי דדחינן לא מאי מקודשת לחומרא, ואינו מחוור.
והאי גירסא שכתבנו כך היא כתובה בנוסחי ספרד כולן וכן בנוסחאות רבינו חננאל זכרונו לברכה ורבינו הגדול ז"ל הלכתא אין אותיות נקנות במסירה. כלומר עד דכתב לה נמי שטרא שהלכה כדברי חכמים דאמרי לא קנה עד שיכתוב וימסור וההיא דבפרק גט פשוט דרבא אמר אותיות נקנות במסירה לא קשיא מידי דאליבא דמאן דאמר הכי איירי ואנן קיימא לן אין אותיות נקנות במסירה והכי אמרינן בסנהדרין גבי האי איתתא דהות נפק' שטרא מתותי ידה וכו'. וא"ל רבא לרב נחמן כמאן כר' דאמר אותיות נקנות במסירה וא"ל אפילו תימא רבנן וכו'. אלמא לרבא גופיה ולר"נ דיינא אין אותיות נקנות במסירה דאי אותיות נקנות במסירה מאי קא מתמה רבא כמאן כר' דאלמא לא סבירא לן כותיה ורב נחמן נמי לימא ליה אין כרבי וסבירא לן כותיה ובקדושין אמרינן דכולי עלמא לית להו דר' אלמא לית הלכתא כותיה, וכן פסקו רובי הגאונים ז"ל.
ומקצת גורסין כדברי הרב רבי שמואל ז"ל, הלכתא אותיות נקנות במסירה, וליתה. וסוגיין נמי מוכחא, דאקשינן מהא דאמר רבה נקנ' שטר בכל מקום שהוא ואי אמרת במסירה נקנין למה לא יקנה באגב והלא דין אגב כמסירה ועדיף נמי ממסירה שקונה בשאר כל המטלטלין שהרי הוא כמסור בידו ועוד דלדברי הכל הוה ליה לאקשויי לומר שכשם באגב כך יקנה בשטר שכך פירש הרב זכרונו לברכה ולדברי כולם אין אותיות נקנות בשטר בלבד. והא דאקשינן מדרב חייא בר אבין איכא דקשיא ליה והתם למה לא יקנה כיון שזכה בשדה היאך לא יזכה באגב בגוף השטר ולאו מילתא היא שאע"פ שזכה בשדה בשעבודו של שטר במה יזכה, והוה ליה כשטר פסים ומחול שאין שעבודו כלום.