חידושי רמב"ן על בבא בתרא · דף 51b

במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. וקשיא הכא דהא אמרינן (במסכת גיטין דף ע"ז א') גבי מתנות הבעל ואמאי מה שקנתה אשה קנה בעלה בריש פרק הזורק גט ואם אין הבעל אוכל פירות מאי קנה שאף על פי שהוא יורשה לאו קנין הוא אלא כבן בנכסי האב.
ורבינו תם ז"ל כתב בספר הישר (קלג) שאע"פ שאין הבעל אוכל פירות מ"מ אם מכרה ונתנה ומתה בטל אם כן למה קנאה שאם נתגרשה הרי הן שלה ושאין הבעל אוכל פירות. וכיון שאם מכרה ונתנה בטל אע"פ שהפירות שלה אין זו חצירה שתתגרש בה דכי אקשינן מה שקנתה אשה קנה בעלה לא משום פירי קאמרינן דהא קיימא לן קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אלא משום שאם מכרה ונתנה בטל.
ואי קשיא לך דהא כי כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך אם מכרה ונתנה קיים כדתנן (בכתובות דף פ"ג ב') ומאי שנא הא לא קשיא דהתם דכיון דאמר לה בנכסיך משמע אבל לא בפירותיה בנכסיך ולא לאחר מיתה אם מתה יורשה ומחיים אוכל פירות אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך על כרחך שאם מכרה ונתנה קיים ומתניתין היא בפרק הכותב (כתובות פג,א).
ועדיין יש להקשות עליו כיון שהפירות שלה אמאי אינו קונה לה חצרה שהרי חצר שאולה ושכורה קונה לה. וחלק הרב ז"ל בין נכסי אשה זו לנכסים אחרים של שאולה לפי שזו אם מתה הבעל יורשה מיד וכן אם מכרה ומתה אבל אם שאל לזמן היורשין משתמשין בה כל ימי שאלתה ולא עלו דבריו כהוגן שאם כן שאל לעצמו סתם לא תקנה לו אלא ודאי מה שאמרו מה שקנתה אשה קנה בעלה מפני שנכסיה משועבדין לו לבעל לפירותיו וכלשון הזה מפורשת שם בירושלמי ומה שאמרו שם בפרק הזורק כגון שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך דליכא למימר תו מה שקנתה אשה קנה בעלה לאו דוקא אלא צריך למימר ובפירותיהן אלא שלא חשש לפרש כי ההיא דבשמעתין לעיל הילכך קשיא לן שמעתין טובא דהכא משמט לכולי עלמא שאין הבעל אוכל פירות ומשמע דרבא גופיה מרא דשמעתא דהתם הכי סבירא ליה הכא ואפשר דשאני התם דכיון דלא יהב ליה אלא משום דתקף ליה עלמא הויא ליה כעין הא דאמרינן במעות טמונות ואין הכי נמי דגוף קנתה דאיהו להכי מכוין אבל לא קנתה הפירות וכיון שיש לו אכילת פירות מה שקנתה היא קנה בעלה ואין זה נכון. ובתוספות במסכת גיטין מצאת' דהתם שאלה הוא דאשאלה ההוא דוכתא דמותיב ביה גייט' דמסתמא לא בעיא למיתב לה ביתה ובמתנה כיון דנותן לה בעין יפה קנתה ואין לבעל פירות אבל אשאלה קנתה אלא שהבעל אוכל פירות וילקח בשכירות קרקע והבעל אוכל פירות.
ומכל מקום לענין הדין אמת הוא שהנותן מתנה לאשתו שקנתה ואין הבעל אוכל פירות אם מכרה ונתנה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כדין נכסי מלוג וכך כתב הנגיד רב שמואל הלוי בשם תשובת רבינו שרירא ורבינו האיי גאון ז"ל.

מן האשה יחזיר לאשה מן העבד יחזיר לעבד. פירוש שהדין כך הוא למקום שנטל יחזיר שהרי לא הפסידו הבעלים בקבלתו של זה ומיהו לאחר שהחזיר להם אם באו הבעלים ותבעום דין האשה עם בעלה כך הוא שהאשה נאמנת לומר במתנה נתנו לי והבעל אוכל פירות אבל אם אמרה אחר נתנה לי על מנת שאין לבעלי רשות בהן או אתה נתתם לי אינה נאמנת ואוכל פירות שכל מה שביד האשה בחזקת הבעל הוא שיאכל פירותיו דמשום איבה וקטטה התקינו רבנן ואם היתה נאמנת נקיש ואתי תגרא הוא ועוד שידו עדיפא מינה לפיכך היא המוציאה ועליה הראיה תדע שאלו היתה נאמנת בכך היאך אמרו אבל אם אמרו בשעת מיתה של פלוני הן יעשו פירוש לפירושא שאינה נאמנת ליהמנה במיגו דאי בעיא אמרה אחר נתנם לי במתנה ע"מ שאין לבעלי רשות בהן בחייו ובמותי אלא מה שתאכלי לפיכך אי נמי שבעל כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן בחייך ובמותיך וכדאמרי בעלמא לענין בכור אלו בעי למיתן ליה מתנה מי לא יהיב ליה ואע"פ שהיא באה לאחר מיתה וכל שכן הכא ועוד שאם יכולה לומר כן אף כשמתה יורשיה יטענו אין הבעל יורש והואיל והללו באין ליירש יחלוקו למה אמרו יחזיר לבעלה שהוא יורש אלא שמע מינה שחזקת כל מה שביד האשה כדין נכסי מלוג ומתנה סתם שהבעל אוכל פירות ויורשה לפי' כשמתה נתרוקנה הרשות לבעל ואינה נאמנת שלא כל הימנה להוציאה מרשות הבעל שבחזקתו הן עומדין לפירות ולירושה.
ואם תאמר אי אמידן למה נאמנת מפורש בירושלמי בפרק הגוזל משום שאין אדם עשוי לשקר בשעת מיתה והואיל ויש רגלים לדבר שהיא אמידה נאמנת.
ומיהו אין הבעל נאמן לו' משלי גנבה או מציאה הן או ממעשה ידיה קמצה וגוף ופירות שלי אלא בנכסי מלוג הן לכל דבר גוף שלה ופירות שלו לפיכך כתב הרב ר' שמואל ז"ל שאם נתגרשה ואחר כך מתה שיתזיר ליורשיה שהרי משנתגרשה שוב אין לבעלה בהן רשות לא בפירות ולא בירושה אלא בעבד שנשתחרר יחזור לבעלים שאם נתנו לו במתנה סתם של רבו הן ואם על תנאי עליו הראי' ויפה כיון לפי מה שכתבנו.
ובירושלמי בפ' מציאות האשה מצינו גבי מציאת אשה לבעלה ר"י לא אמר כן אלא כדי שלא תהא אשה מברחת זהובי' משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי הגע עצמך שנתן לה אחר במתנ' קול יוצא במתנה ואין קול יוצא למציאה הגע עצמך שמצאת בעדים זו מפני זו שמעי' מינה מדחשו רבנן למציאה שלא תאמר מציאה מצאתי ותקנו שתהא מציאתה שלו אלמא כן הוא שתהא נאמנת והיו הנכסים שלה ויש לבעל בהן פירות וירושה ומיהו במתנה לא חשו לכך שקול יוצא למתנה ואינה מעיזה פניה לו' שלי הם ובפרק הכותב כיוצא בה רבי אמי בשם ר' יוחנן בדין היה שאם מכרה ונתנה שיהא מכרה קיים שבסוף זכה בהן פי' יורש הוא ולא לוקח ראשון. ולמה אמרו בטל שלא תהא אשה' מברחת נכסים משל בעלה ואומרת משלי הן אלמא נאמנת היא בכך לומר משלי הן והוא שיאכל הבעל הפירות ויהא יורשה ואם אמרה שאין לבעלה רשות בהן בחייה ובמותה לא כל הימנה. וכתב הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל שאם אמרה מחיים של פלוני הן והחזרתיה לו אין לבעל לערער עליו כיון שבידה נמצאו, צ"ע.
והא דאמרינן במעות טמונות לא קנתה לא קנתה כלל קאמרינן ואפילו בטוענת שלי הן ולא למימרא דמצי אמר איהו שלי הם אלא שאם לא טענה היא כמתנה נתנו לי אין מוציאין מידו ובין שטענה בין שלא טענה המכר בטל דאיהו לגלויי זוזי הוא דעבד ועדיין הוא טוען דשלו הן כדפרישית ור"ג דסבר לא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי משום דכיון דזבין לה הא אודי דלאו זוזי דידיה נינהו.
וכן הא דתניא לוה מן האשה וגרשה מן העבדים ונשתחררו אין להם עליו כלום הכי קאמר אין יכולין לומר הואיל ושעבדת עצמך ונטלת בתורת הלואה הרי נתחייבת משום דקים לן לגלויי זוזי הוא דעבד ולא ניחא ליה לשוויי נפשיה עבד עבדיו אבל אם טענה האשה דשלה הם אם אינה נושאת ונותנת בתוך הבית הדין עמה כמו שפירשנו.
ויש שסוברין דבמכר כיון שתפס הבעל המעות מן הסתם שלו הן ושוב אינה נאמנת לומר נכסי מלוג הם שאלו בעודם בידה טענה נאמנת וליכא למימר תו לגלויי זוזי עבד.