הא דאמר רבה אינו גובה אלא מנכסים בני חורין. הכי פירושא: שכופין אותו לקיים מצות עשה של פריעת בעל חוב מצוה, כדאמר רב פפא בכתובות (פ"ו א') דמקשו ליה לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה אמר לא בעינא למעבד מצוה מאי אמר ליה כדתניא אבל במצות עשה לולב איני עושה סוכה איני עושה כופין אותו עד שתצא נפשו והיינו דאוכחינן מדאמר עולא דבר תורה בעל חוב בזבורית דאית ליה שעבוד' דאוריית' דההיא בני חורין, אלמא לרבה אפילו מבני חורין שעבודא לאו דאורייתא אלא מצוה.
ואיכא דקשיא ליה ומי איכא למימר דמדאורייתא לא נחתינן לנכסיה והא כתיבי תשלומין בתורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם חיים ב' ישלם שלם ישלם המבעיר את הבערה ונתן בפלילים בכולהו אבות נזיקין ובארבעה שומרין תשלומין כתיבי שעבוד' לאו דאוריית' בנזקין נמי איתמר בשמעתי' דהוינ' יורשי בעל הבור חייבין לשלם ולדידי לא קשיא דאנן הכי קאמרינן כיון דפריעת בעל חוב מצוה מן התורה וכופין על מצות עשה אף אנו יורדין לנכסיו ומקיימין לו מצות עשה שלו בעל כרחו והא דכתיבי מיטב שדהו ישלם היינו שמצוה אותו הכתוב לשלם נזקו במיטב, וכיון שהוא חייב לעשות כן ואם לא רצה ב"ד יורדין למיטב שלו ומקיימים לו מצותו.
והא דפשיט מדעולא שעבודא דאורייתא, לאו מדקאמר דבר תורה בעל חוב בזבורית דהא איכא למימר דבר במיטב בנזקין אלא עיקרא דהא מילת' שעבוד' לאו דאוריית' מהאי קרא קאמר דרחמנ' מנעיה אפילו לשליח ב"ד לבא אל ביתו אלמא שעבוד נכסים לאו דאוריית'.
ופריעת בעל חוב מצוה דקאמר, היינו מהכ' והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט שהכתוב מצוה עליו לעשות כן, ולא כדברי רבינו שלמה שפי' מצוה מוהין צדק שיה' הן שלך צדק דההי' שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב הוא, אלא מהאי קרא דוהאיש קאמר מצוה, ועולא דפריש (ב"ק ח,א) דקראי כדי שיוציא פחות שבכלים שדינו כך הוא בזיבורית דבר תורה אלמא שעבוד' דאורייתא קאמר, כך נראה לי זה הענין והוא כפתור ופרח.
ואיכא דקשיא ליה ומי איכא למימר דמדאורייתא לא נחתינן לנכסיה והא כתיבי תשלומין בתורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם חיים ב' ישלם שלם ישלם המבעיר את הבערה ונתן בפלילים בכולהו אבות נזיקין ובארבעה שומרין תשלומין כתיבי שעבוד' לאו דאוריית' בנזקין נמי איתמר בשמעתי' דהוינ' יורשי בעל הבור חייבין לשלם ולדידי לא קשיא דאנן הכי קאמרינן כיון דפריעת בעל חוב מצוה מן התורה וכופין על מצות עשה אף אנו יורדין לנכסיו ומקיימין לו מצות עשה שלו בעל כרחו והא דכתיבי מיטב שדהו ישלם היינו שמצוה אותו הכתוב לשלם נזקו במיטב, וכיון שהוא חייב לעשות כן ואם לא רצה ב"ד יורדין למיטב שלו ומקיימים לו מצותו.
והא דפשיט מדעולא שעבודא דאורייתא, לאו מדקאמר דבר תורה בעל חוב בזבורית דהא איכא למימר דבר במיטב בנזקין אלא עיקרא דהא מילת' שעבוד' לאו דאוריית' מהאי קרא קאמר דרחמנ' מנעיה אפילו לשליח ב"ד לבא אל ביתו אלמא שעבוד נכסים לאו דאוריית'.
ופריעת בעל חוב מצוה דקאמר, היינו מהכ' והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט שהכתוב מצוה עליו לעשות כן, ולא כדברי רבינו שלמה שפי' מצוה מוהין צדק שיה' הן שלך צדק דההי' שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב הוא, אלא מהאי קרא דוהאיש קאמר מצוה, ועולא דפריש (ב"ק ח,א) דקראי כדי שיוציא פחות שבכלים שדינו כך הוא בזיבורית דבר תורה אלמא שעבוד' דאורייתא קאמר, כך נראה לי זה הענין והוא כפתור ופרח.