הכי גריס רבינו חננאל ז"ל ורבינו יצחק אלפסי ז"ל: ג' אחים שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם. יש שואלין אמאי נטל חלקו של אחד מהן יתר משל אחיו וי"ל בשהיה לו לזה בינונית דשעבודא בעל חוב עלה ואיכא למידק לימרו ליה להכי שקלת בינונית דאי מטרפא דלא גבית מכאן כדאמרינן גבי אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים בקמא ולא היא דהתם שאני דאמר לי' דהאי דשקלי כספי' דקיימי באפי גנב משום דלא תשתל' מינאי אבל הכא כל שכן שדעתו ליפרע מאחיו דלאו שופטנ' הוא שיפרע לבדו חובותיו של אביו אי נמי משכחת לה דטריף לה בדשויה ניהליה אפותיקי והאי לא ידע ואי נמי ידע לא מחיל כדאמרן ומשמע שאם נטל בינונית ויש לאחיו בינונית דכותיה ואתא עליה בעל חוב רצה מזה גובה רצה מזה גובה דליכא למימר הכא הנחתי לך מקום לגבות ממנו כדאמרינן בבבא קמא פרק קמא דהתם טעמא משום דא"ל לבעל חוב מה מכר לי לוקח ראשון כל זכות שתבא לידו וכי היכי דאיהו יכול להגבותך אי זו מהם שירצ' אנא נמי אבל הכא ליכא למימר הכי אבל ודאי שקל עידית וזבורית א"ל להכי שקלי ארעא דלא חזיא לך.
ובירושלמי במסכת כתובות פרק מי שהיה נשוי (ה"ד) מצאתי כן שמואל אומ' שוחדא לדייני בשתי שטרות היוצאין על שדה אחת אי זה מהן שירצו בית דין להחליט מחליטין והא תני יורשים שירשו שטר חוב הבכור נוטל פי שנים יצא עליהם שטר חוב הבכור נותן פי שנים ועוד היא שוחדא לדייני רבי אבון בשם שמואל לא שניא דבין שני שטרות שיצאו על שדה אחת בין שטר אחד שיצא על שתי שדות אי זה מהן שירצו בית דין להחליט מחליטין ומסתברא תבע הוא את שתיהן שודא דדייני תבע אחד מהם גובה הימנו רצה מזה רצה מזה שאין ב"ד תובעין את השני מעצמן לעשות בו שודא.
ולפי גרס' זו שכתבו פירשו ז"ל הא דאמרי' לקמן רביע בקרקע ורביע במעות דרב אסי בתלת ספיקי מסתפק אי יורשין הוו אית ליה כולי חלוקי בקרקע אי כלקוחות שלא באחריות הוו ולית ליה ולא כלום והוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין ואסתפק ליה נמי דילמא לקוחות באחריות נינהו לפיכך איתא להו רביע חלקו בקרקע כדין יורשין ורביע במעות כדין לוקח באחריות ופלגו מנאתיה פסיד דדלמא לקוחות שלא באחריות הוו ולית ליה ולא כלום והאי דנקט גמ' שלשה אף ע"ג דדינא נמי איתא בב' לאשמועינן בדרב תרתי דבטלה מחלוקת ואפילו מהם ואינו נכון שהרי אם לא היה כאן לחוש אלא ללוקח שלא באחריות וליורש שקיל פלגא בארעא השתא דאיכא למיחש ללוקח באחריות לא שקיל אלא רבעא הא ודאי על כרחך מחצה יורשין.
ורש"י ז"ל גריס שני אחין ופירשו דבתרי ספיקי בלחוד מסתפק אי יורשין הוו אי לקוחות שלא באחריות ורביע נכסים בקרקע או במטות קאמ' לפי שהוא היה יכול לסלקו לבעל חוב במעות ואיכא למידק לפירוש זה דהא לרב דאמר יורשין הוו בטלה מחלוק' ולא מצי לסלקו במעות אלא בקרקע ולרב אסי נמי הוה ליה למימר דשקיל ההוא פלגי מנאתה דשקיל מחמת יורשין ולא מצינו מחלוקת בזה. ועוד דהוה ליה למימר רביעא בקרקע ובמעות אי או או קתני ורביע למה לי.
ולפר"ח ז"ל קשיא נמי הא דגרסינן בבכורות (מ"ח א') גבי האשה שלא בכרה וילדה שני זכרים כאחד ומת שאינו נוטל מהם כלום ואוקימנא דלית ליה אלא חמש סלעים ודכולי עלמא אית להו דרב אסי דאמר מחצה יורשים ומחצה לקוחות ודכולי עלמא מלוה על פה גובה מן היורשין ואינה גובה מן הלקוחות אלא הכא בחמש ולא חצי חמש קא מיפלגי ואם איתא להאי פירוש' דבתלת ספיקי מסתפק ואינו נוטל אלא רביע חלקו מחמת ירושה דילמא כלקוחות באחריות דמו התם אפי' הניח י' סלעים ונטל זה חמש וזה ה' אין לו כלום לכהן שהרי אינו נוטל אלא רביע מחמת יורשין וכיון שכן אין לו לכהן ליטול מאחד מהן אלא רביע חלקו נמצא שאין בידו חמש דהא אפילו תימא כלקוחות באחריות דמו מפסיד דמלוה על פה אינה גובה מן הלקוחות ומחצה יורשין נמי לאו דוקא.
והדבר נכון דשני גרסינן, ורביע בקרקע לבד רביע במעות ובתרי ספיקי מסתפק דאמרי' לוקח באחריות הוא או דילמא יורש הוא הילכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות ממש ולהכי פי' גמרא בלקוחות דשמואל לקוחות שלא באחריות ובדרב אסי אמר לקוחות סתם דמדקא שקיל הכי ודאי באחריות קאמר ונשאר הלוקחין.
ובירושלמי במסכת כתובות פרק מי שהיה נשוי (ה"ד) מצאתי כן שמואל אומ' שוחדא לדייני בשתי שטרות היוצאין על שדה אחת אי זה מהן שירצו בית דין להחליט מחליטין והא תני יורשים שירשו שטר חוב הבכור נוטל פי שנים יצא עליהם שטר חוב הבכור נותן פי שנים ועוד היא שוחדא לדייני רבי אבון בשם שמואל לא שניא דבין שני שטרות שיצאו על שדה אחת בין שטר אחד שיצא על שתי שדות אי זה מהן שירצו בית דין להחליט מחליטין ומסתברא תבע הוא את שתיהן שודא דדייני תבע אחד מהם גובה הימנו רצה מזה רצה מזה שאין ב"ד תובעין את השני מעצמן לעשות בו שודא.
ולפי גרס' זו שכתבו פירשו ז"ל הא דאמרי' לקמן רביע בקרקע ורביע במעות דרב אסי בתלת ספיקי מסתפק אי יורשין הוו אית ליה כולי חלוקי בקרקע אי כלקוחות שלא באחריות הוו ולית ליה ולא כלום והוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין ואסתפק ליה נמי דילמא לקוחות באחריות נינהו לפיכך איתא להו רביע חלקו בקרקע כדין יורשין ורביע במעות כדין לוקח באחריות ופלגו מנאתיה פסיד דדלמא לקוחות שלא באחריות הוו ולית ליה ולא כלום והאי דנקט גמ' שלשה אף ע"ג דדינא נמי איתא בב' לאשמועינן בדרב תרתי דבטלה מחלוקת ואפילו מהם ואינו נכון שהרי אם לא היה כאן לחוש אלא ללוקח שלא באחריות וליורש שקיל פלגא בארעא השתא דאיכא למיחש ללוקח באחריות לא שקיל אלא רבעא הא ודאי על כרחך מחצה יורשין.
ורש"י ז"ל גריס שני אחין ופירשו דבתרי ספיקי בלחוד מסתפק אי יורשין הוו אי לקוחות שלא באחריות ורביע נכסים בקרקע או במטות קאמ' לפי שהוא היה יכול לסלקו לבעל חוב במעות ואיכא למידק לפירוש זה דהא לרב דאמר יורשין הוו בטלה מחלוק' ולא מצי לסלקו במעות אלא בקרקע ולרב אסי נמי הוה ליה למימר דשקיל ההוא פלגי מנאתה דשקיל מחמת יורשין ולא מצינו מחלוקת בזה. ועוד דהוה ליה למימר רביעא בקרקע ובמעות אי או או קתני ורביע למה לי.
ולפר"ח ז"ל קשיא נמי הא דגרסינן בבכורות (מ"ח א') גבי האשה שלא בכרה וילדה שני זכרים כאחד ומת שאינו נוטל מהם כלום ואוקימנא דלית ליה אלא חמש סלעים ודכולי עלמא אית להו דרב אסי דאמר מחצה יורשים ומחצה לקוחות ודכולי עלמא מלוה על פה גובה מן היורשין ואינה גובה מן הלקוחות אלא הכא בחמש ולא חצי חמש קא מיפלגי ואם איתא להאי פירוש' דבתלת ספיקי מסתפק ואינו נוטל אלא רביע חלקו מחמת ירושה דילמא כלקוחות באחריות דמו התם אפי' הניח י' סלעים ונטל זה חמש וזה ה' אין לו כלום לכהן שהרי אינו נוטל אלא רביע מחמת יורשין וכיון שכן אין לו לכהן ליטול מאחד מהן אלא רביע חלקו נמצא שאין בידו חמש דהא אפילו תימא כלקוחות באחריות דמו מפסיד דמלוה על פה אינה גובה מן הלקוחות ומחצה יורשין נמי לאו דוקא.
והדבר נכון דשני גרסינן, ורביע בקרקע לבד רביע במעות ובתרי ספיקי מסתפק דאמרי' לוקח באחריות הוא או דילמא יורש הוא הילכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות ממש ולהכי פי' גמרא בלקוחות דשמואל לקוחות שלא באחריות ובדרב אסי אמר לקוחות סתם דמדקא שקיל הכי ודאי באחריות קאמר ונשאר הלוקחין.