חידושי רמב"ן על בבא בתרא · דף 31b

אנן אחתינן לי' ואנן מסלקינן ליה. ר"ח ז"ל פי' שהיתה בידו של אחד מהם כשבאו לב"ד והביאו שכנגדו עדים של אבותיו והוציאו, מידו ועכשיו כשהביא אף זה עדים של אבותיו מוציאים אות' מידו ומחזירין אות' לרשותו של מחזיק שהוציאו' מידו ולפי פי' זה אם לא היתה ברשותו של א' מהם כשבאו לבית דין תחלה אע"פ שמסרו' בידו של אחד מהם כשיביא חברו למחר עדים של אבותיו לא מסלקינן ליה למימר כל דאלים גבר אע"פ (או) שאנו הורדנוהו לזה לתוכ' שלא כדין דכיון דדינא כל דאלים גבר הוא לא מזדקינן להו ולא נפקא מחזקתי' דהאי כיון שירד בה ברשות, ולזה נוטה דעתי.
אבל הרב רבי שמואל ז"ל כתב לא נחזיק זה יותר מזה הואיל ועדי שניהן שוין ואין לזה כח מזה ואמר דמפקינן לה מיניה וכל דאלים גבר ובירושלמי כך הוא אמור שם זה המעשה כמו שפירשנו ראובן היה אוכל שדה בחזקה שהיה שלו והביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה מפקין מן ראובן ויהבין לשמעון הלך ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה אמר רב נחמן בר יעקב אנן אפקינן ואנן מהדרינן ליה וכו'. וכיון שהענין הוא כמו שאמרנו על הרב רבי שמואל ז"ל להביא ראיה דמפקינן ארע' לכל דאלים גבר ומצינו בהלכות רבי' הגדול ז"ל ושבקינן להו כל דאלים גבר ודעתם רחבה מדעתנו.
וא"ת סמך לדבריהם מדלא אמרי' אנן סלקינ' ואנן אחתינן ני' זו אינה תורה דסליקי הוא דהוי לו זילותא אבל אחותי דהאי לאו זילות' הוא דמינח ניחא ליה ועוד דא ודא אחת היא.
ומ"מ קשה עלי לקיימ' שלא מצינו בעדים ועדים כל דאלים גבר דספיק' דאורייתא הוא כדאיתמר ביבמות ואמרי' נמי לקמן דלא אמרינן כל דאלים גבר אלא היכא דאיכא למיקם עליה דמילתא ועדי' ועדים ליכא למיקם עלה לעולם הוא טפי מההיא דשוד'.

ואם נשאת לא תצא. יש מפרשין דמדרבנן מקשינן למימרא דהאי דאמר לא תצא משום זילותא דבי דינ' וקשיא לן דהאי דאמרי רבנן לא תצא משום דלא מפקינן איתת' מתותי גבר' מספיק' הוא דהא תלמוד לומר אפילו לא נשאת ע"פ ב"ד כגון שבאו עדים תחלה אמרי רבנן לא תצא.
אלא מדר' מנחם בר יוסי מקשי' דאמר בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת תצא משום דמוקי לה בחזקת איסור ואע"פ שנשאת וכיון שכן נשאת ואחר כך באו עדים אמאי לא תצא אי לאו דחיישי' לזילותא דבי דינא הואיל ונשאת ממש ועל פי בית דין והיינו דאמרינן אשתכח דתליא באשלי רברבי ואי רבנן דרבי מנחם נמי חיישי מאי אולמייהו דהנהו אשלי אדרבה הוה לן למיחש לסתם מתניתין.
ואי קשיא אי חאיש ר' מנחם לזילות' דבי דינא אפילו באו עדים ואחר נשאת אלא שהתירוה לינשא תחלה לא תצא דהא איכא זילותא דבי דינא הואיל והתירו' איכא מאן דבעי מימר דמאי נשאת לא נשאת ממש אלא כל שהתירוה לינשא בכלל כי ההיא דאמרינן במסכת יבמות וכתובות ולאו מילתא היא דגבי תרי ותרי לא אמרינן כיון שהתירוה לינשא אף על פי שלא נשאת אלא גבי עד אחד הוא דאמרי הכי משום דקיימא לן כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים אבל בתרי ותרי לא.
ואיכא למימר כל זמן שלא נשאת ממש ליכא זילותא דבי דינא דהא לא עבדי מעשה חבל כי נשאת איכא זילותא דבי דינא וגבי של אומר של אבותי אי נמי פסיקוה לדיני' כל אימת דלא אחתיה לתוכה ליכא למיחש לזילותא דבי דינ'.
ואי קשיא הרי גבי מעלין לכהונה דחיישינן לזילותא דבי דינ' ואף על גב דליכא למעשה לא קשיא דכיון דאסקיני' איתעביד ליה כל מעשה דאי' ביה הילכך איכא משום זילות' דבי דינ' אבל כאן כל זמן שלא נשאת אמרי לא הותר' לינש' שהרי לא נשאת ולא מפרסמ' זילות' דבי דינ' אי נמי התם משום דיהבי ליה תרומה ומעלין אותו לכהונה ואתעביד בה מעשה דנושא את כפיו ויהיב ליה עשרים וארבע מתנות כהונה ולא מחוור שהרי לא חלקו בין היכא דכבר יהבו ליה תרומה ובין היכא דאסקיניה בלחוד.