גמרא למקום שריבה אין למקום שמיעט לא כו'. עיין רש"י ותוס' שנדחקו ומפי' הרמב"ם משמע דמפרש ריבה למקום א' היינו ד"מ לרוח מזרחי ריבה ממדה ראשונה ומיעט למק"א היינו דלרוח מערבי מיעט ממדה ראשונה שומעין למקום שריבה ומשמע דלרוח מזרחי שריבה שומעין לו אבל לרוח מערבי שמיעט אין שומעין לו ולכן פריך שפיר אמאי לא ומשני אימא אף כו' ור"ל דבאמת שומעין לו לב' הצדדים בין להקל ובין להחמיר ונכון מאד:
קריאה במקור
רש"ש על עירובין · דף 59a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שם והתניא לא"ח אה"ד להקל אלא להחמיר כו'. כה"ג (בנדה נט):
תוס' ד"ה למקום. ויש לתלות בהבלעה. הן מדידת הבלעה שוה למדידת קרקע שוה ולא יבצרו התחומין ע"י מאומה ועיין מהרש"א לעיל בתד"ה אין מודדין וברא"ש ליתא לזה ונכון ובעיקר פירושם אנכי תמה דא"כ לא יהיו התחומין שוין (ועי' ברא"ש) ואנן קי"ל תחומין מרובעין ועמש"כ לעיל (נז ב) וי"ל קצת:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 01c163b28e37d05bcfd0084dabbfd05741cef7b82671e8a5de8a7f52389d5afe