גמרא מיסב ואוכל בלפתן. עמש"כ לקמן (פ ב) טעם נכון על מה שהצריכו לפתן בס"ד:
קריאה במקור
רש"ש על עירובין · דף 4a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה הג"ה. למעלה הזכיר כו' והאריאל כו'. עיין במקרא שזה כתוב להלאה מקרא דואלה מדות כו' ולשונו ביחזקאל ואלה מדות המזבח שמפרש למטה כו' לכן נראה דכאן ט"ס וצ"ל למטה ת' למעלה ולקמן צ"ל אלה מדות המזבח שאומר לך הכל כו':
תד"ה ואלה. ונראה כמו כו' דפי' באמות אמות גדולות שיהא אמה אמה וטופח כו'. כצ"ל:
תד"ה גפן. ונראה כפירש"י דסוכה כו'. והגיה הגרי"פ וכפירש"י בברכות אבל ע"ש בעט"ר כוונה אחרת נאותה בפירש"י דשם ועמש"כ בסוכה (דף ו) בס"ד:
בא"ד בהג"ה (ע"ב) פשיטא כיון דשתה יין כו' ומה צריך קרא. בעניי לא הבינותי דודאי מסברא ה"א דא"ח אלא אם שתה כזית וכי משערינן במה שיפיל זית מן יין הלא אין בו כדי זית שהרי נשאר ממנו בגודש גם ראשית דברי המהרש"א בד"ה וי"ל דנ"מ כו' אינם מובנים וכנראה שיצא הפי' הפשוט בדברי התוספות ואולי ט"ס נפל בדבריו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 01c163b28e37d05bcfd0084dabbfd05741cef7b82671e8a5de8a7f52389d5afe