חכמת שלמה על שבת · דף 71b

גמ' ספוקי מספקא להו ואם כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מכלל דרישא דאמר חייב הס"ד:

בד"ה על חטאתו כו' תמימה נקבה על כו' כצ"ל:

בד"ה קמ"ל כו' בהדי דזית בלא שום כו' כצ"ל:

בד"ה ה"ג כו' וכי פריך בעל התלמוד כו'. נ"ב מש"ה כינהו רש"י בעל התלמוד ליישב הלשון דאת"ל קאמר לשון יחיד וק"ל:

בא"ד הוא דמחייב לר' יוחנן תרתי אבל כו' מודה ליה לא הוה כו':

בא"ד הוא ולפרושי כמו מ"ט כו'. נ"ב פירוש שמפרשים שחוזר הפשטן אחר שאמר לו הבעיין ודילמא ספוקא מספקא ליה א"ל איהו אנא נמי לאו למיפשט קבעינא דפליגי בתרווייהו אלא את"ל קאמרינן כלומר כך היה קשה לי את"ל כו' א"כ במאי מוקי ליה כלומר מאי טעם הוצרך לאוקמא בכזית ומחצה כו' ולא הוכחתי רק שא"א שיהא בודאי קודם הפרשה פליגי או אחר הפרשה פליגי וממילא דמסתבר לי דבתרווייהו פליגי אבל אין לי ראיה על זה ודוק היטב:

בא"ד דואם ת"ל קמא ולהגיה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מאן דאמר כו' מדברי שניהם נלמוד כו'. נ"ב יש מפרשים ומאן דפליג התם הוא ר' יוסי דס"ל התם דלית ליה תנאי בקרבנות וליתא דשמא דוקא גבי שנים שיביאו קרבן אחד בתנאי לית ליה אבל אחד מביא קרבן אחד בתנאי וכן מוכח מרבי גופא שם שיש לחלק כהאי גוונא ואולי האמוראים מצאו מאן דאמר להיפך בתוספתא ודו"ק: