רבינו גרשום על חולין · דף 90b

כי איצטריך קרא לגיד הנשה במחובר. שמותר להקטיר:

ורבנן ההוא לא מצית אמרת כו' ממשקה ישראל כו'. ממשקה ישראל כתב ביחזקאל מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל ואמרו חכמים מן הצאן ולא מן הפלגס בן שנה וחצי זהו פלגס לשון פלג לא כבש ולא איל אלא בינתים מן המאתים ממותר [שתי מאות] שנשתיירו בבור מיכן לערלה שבטלה במאתים ממשקה ישראל הביאו נסכים ממשקה ישראל ממותר לישראל ה"נ אין ראוי להקטיר אלא ממותר לישראל:

ורבי מידי דהוה אחלב ודם. כלומר שאין מותר לישראל ואעפ"כ מקטיר:

חולצו לתפוח. דשן שהיה נאסף ע"ג המזבח והיה עליו עגול כתפוח:

מכבדו לאמה. כלומר נחל קטן שהיה לשם והולך לנחל קדרון:

מעלהו ע"ג המזבח. משום שנאמר הקריבהו נא לפחתך. כלומר שלא יעלה הירך חסר ע"ג המזבח:

השקו את התמיד כו'. כלומר קודם שחיטתו שיהא נוח להפשיט:

דברו נביאים לשון הואי ויעלו כל העם אחריו והעם וגו'. בשילהי דקרא ותבקע האדמה תחתיהם:

כלונסות. טירייש:

וכל מי שמתנדב עלה. כלומר עלה של זהב:

גרגר. גרניש. של זהב:

מעשה היה ונימנו עליה כו'. גוזמא:

ומשמונים ושתים ריבות. כלומר פ"ה בתולות ארגוה ושלש מאות כהנים מטבילין אותה גוזמא:

אי אמרת בשלמא ספוקי מספקא ליה. כלומר מש"ה לא אכיל ולא שדי ליה:

הכא במאי עסקינן כשהוכרו ולבסוף נתערבו לא שדי ליה שהוכרו גידי דהיתר ומשום הכי לא שדי להו דראוין לאכילה ולא אכיל להו שנתערבו עם גידי דאיסורא: