הא מני ר' יהודה היא דאמר חמץ אחר הפסח וכו'. במסכת פסחים דר' יהודה סבר תלתא לאוי כתיבי חד לפני זמנו משש שעות ולמעלה וחד בתוך זמנו וחד לאחר זמנו דאי הניח אותו ועבר עליו הפסח אסור:
קריאה במקור
רבינו גרשום על חולין · דף 4b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וכי מקילינן בדרבנן. כגון חמץ אחר הפסח אבל שחיטה דאורייתא לא מקילינן:
לימא מסייע' ליה הכל שוחטי' כלומר לרבא מסייעא דאמר מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו:
אלא פשיטא מומר לערלות. כלומר ישראל הוא אלא שאינו רוצה למול:
כיון דדש ביה. כלומר דרגיל לאכול נבילות:
סתם יינם הוא. כלומר זהו סתם יינם שלא פירש לנסך יינו לע"ז:
ועובדיה לא הוה ספק לזבוח ליהושפט ולגבריה:
ודלמא גבריה דאחאב הוו מעלו. כלומר והם שחטו ליהושפט וגבריה דלאו עע"ז הוו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3afa3f343dfe15edaea65e317a7cbc1df16f236ab9ce2ee412cb79fb176acee1