קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 3

מה נן קיימין. הא דפליגי ר"ע וחכמים במתני' במאי עסקינן:

אם. במפרש ואומר שבועה שלא אוכל אכילה הנקראת מן התורה אכילה:

אף ר"ע מודה. שאינו חייב עד שיאכל כזית דכל אכילה בתורה פחות מכזית לא מיקרי אכילה:

אף רבנן מודו. דאטעום לאו אכילה משמע אלא טעימה בעלמא:

ה"ג אלא כי אנן קיימין בפתם כל שהוא אכילה. וה"פ אלא כי פליגי באומר סתם שבועה שלא אוכל ופריך אי בסתם מ"ט דר"ע וכי כל שהוא אכילה היה:

ה"ג פתר לה כר"ש דאמר כל שהוא אכילה. וה"פ תפרש ר"ע בשבועות כר"ש ס"ל דאמר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן שמעינן מיהת דסובל כל שהוא אכילה מיקרי:

מה מפקה מביניהון. מאי בינייהו:

ע"ד דר"ע חייב. דכיון דאמר שבועה שאוכל משנגע שיאכלנה כולה וכיון דחסר כל שהוא שלא אכל עבר על שבועתו לר"ע דאמר כ"ש הוי שיעור אכילה וחייב ולרבנן כל שהוא לא מיקרי אכילה וה"ל כאלו לא שייר כלום ופטור עד שישייר כזית:

שלא אוכל ככר זה. משמע שלא יאכלנה כולה:

ואכלה חסר כל שהוא. לר"ע פטור שהרי קיי"ל שבועתו ששייר כדי אכילה ולרבנן חייב דה"ל כאלו אכלה כולה:

ה"ג אף בקונמות כן קונם אשתי נהנית לי אם אוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא ע"ד דר"ע אשתו מותרת ע"ד דרבנן אסורה אם לא אוכל ככר זו כו' ע"ד דר"ע אשתו אסורה ע"ד דרבנן אשתו מותרת אף בנכסין כן קונם נכסיו עלי אם לא אוכל ככר זה ואכלה חסר כ"ש ע"ד דר"ע נכסיו מותרין ע"ד דרבנן נכסיו אסורין אם לא אוכל ככר זה ואכלה חסר כ"ש ע"ד דר"ע נכסיו אסורין ע"ד דרבנן נכסיו מותרין. וה"פ לאו דוקא בשבעות פליגי אלא אף בקונמות פליגי:

אף בנכסין כן. אף באוסר נכסיו על עצמו בקונם מן הככר פליגי וכדמסיק: