גמ' ה"ג ונמצא שלא נתן פטור:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מאחר שאין בידו לבא. שאין בידו לשבע שיתן פלוני או שלא יתן שהרי אין פלוני ברשותו:
הרי תפילין אין בהן. להבא שאם נשבע שלא להניח תפילין אינו חייב משום שבועת ביטוי שאין נשבעין לעבור על המצות כדילפינן לקמן מקרא:
ויש בהן לשעבר. דתניא לא הינחתי תפילין היום משביעך אני ואמר אמן חייב:
ה"ג א"ל תפילין ממקום אחר באו. כלומר לא בעינן לשעבר דומיא דלהבא:
יצא דבר איסור. שהתורה אסרה מלעשותו או דבר שהתורה חייבה לעשותו וכיון דקרא לא קאי אמצוה ה"ל כאלו אין כאן להבא וחייב על לשעבר לחוד:
ה"ג לכל אשר יבטא לרבות הגומר בלב. כגון שגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת סתם:
האדם בשבועה. שיהא אדם בשעת שבועה שיהא לבו עליו:
פרט לאנוס. כגין בשבועה לשעבר וכסבור שנשבע באמת:
פרט למזיד. שאין קרבן שבועת ביטוי בא אלא על השוגג:
או יכול ונעלם ממנו החפץ. אע"פ שלא שכח השבועה יהא חייב כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חיטין והושיט ידו ליטול פת שעורים ועלתה בידו של חטים וסבר של שעורים היא ואכלה דזכור השבועה ושכח החפץ:
בשבועה ונעלם. דוקא שנעלמה ממנו השבועה:
ופריך ותו העלם חפץ כו'. כלומר מנ"ל דאינו חייב על העלם חפץ נאמר אי לאו קרא סד"א אינו חייב אלא על העלם שניהם חפץ ושבועה קמ"ל אפי' על חד מינייהו חייב ולעולם כי איכא העלם חפץ נמי חייב שתים:
ומשני ואין ביניהן. בתמיה וכי אין לחלק בין הך דכתיב בקרא להך דלא כתיב הא גבי קרבן טומאה דמקדש אמרינן בפרק דלעיל על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש ופטור לגמרי הוא ולא אמרינן שיהא חייב שתים כיון דכתיב ונעלם והוא טמא ה"נ כתיב בשבועה ונעלם:
ופריך כר' ישמעאל. לר"ע ודאי לא קשיא לי אלא לר"י דמחייב על העלם טומאה ומקדש שתים ש"מ דאמר לא בא הכתוב אלא לאשמועינן דלא בעינן העלם משתיהן ה"נ נימא הכי:
ומשני תמן כו'. התם בטומאת מקדש כתיב שני פעמים ונעלם כתיב ונעלם ממנו והוא טמא ונעלם ממנו והוא ידע דרשו מינייהו דחייב על העלם טומאה בפני עצמו ועל העלם מקדש בפני עצמו כדתנן ס"פ דלעיל רי"א ונעלם ונעלם ב"פ לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש אבל הכא בשבועה לא כתיב אלא פעם אחת ונעלם למעוטי קאתי דאינו חייב אלא על העלם שבועה ולא על העלם חפץ:
אוציא הנשבע להרע לאחרים שהוא פטור. שאין הרשות בידו כדמסיק:
בהוא כו'. כהאי דמשתבע שלא יתן לחבירו לאכול ורואהו שמשתנה פניו מפני חולי הרעבון ומסתכן שחובה עליו ליתן לי לאכול שלא ימות. היך כו'. ר"י דאמר אינו חייב על העתיד לבוא ומחייב על דברים שאין בהן הרעה והטבה איך מפרש לקרא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 652319a2412d123f0fd88b593a93ec68efc47e1b4818b82c67d461b5339434cd