קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 3 · הלכה 9 · Segment 2

דבר שאילו בנדרים אסור ובשבועת מותר. וה"פ בברייתא תניא אמשנתינו דבר שאלו כו':

לא אתייא כו'. וקאמר סתמא דש"ס לא על משנתינו נשנית ברייתא זו שהוא בהיפך בשבועת אסור לישבע כך דממה נפשך קעביד איסורא ועובר אלאו ובנדרים מותר לעשות כן שאם אמר קונם פירותיך עלי אם אוכל מותר לומר אח"כ קונם פירותיך עלי אם לא אוכלנה ונאסרו פירוש חבירו עליו ממה נפשך ואף שאפשר לפרש הברייתא אם אמר קונם אם תוכל וחזר ואמר קונם אם לא אוכל הוי נדר ופירותיו אסורים ובשבועות לא הוה שבועה מ"מ לשון מותר קשיא אלא קאי אמתניתא דתנן לעיל בפרקין:

אחד דברים שיש בהן ממש כו'. כיצד אמר שאתן לאיש פלוני מנה ושלא אתן ה"ל שבועת ביטוי:

ומר. ואמר ר' בא בר שמואל:

מאחר שאין בידו. לישבע להבא שיתן לפלוני מנה או שלא יתן שהרי אין פלוני ברשותו:

אין בידו לשעבר. אף אם נשבע לשעבר שנתן לאיש פלוני או שלא נתן לא הוי שבועת ביטוי עלה תניא זה חומר בנדרים אסור ובשבועות מותר אם אמר קונם שנתן לפלוני כו' הוי נדר ובשבועות מותר כלומר אינה שבועה:

אשכח תני. מצא ברייתא דתני בה על שני המשניות דבר שאלו בנדרים אסור כלומר בנדרים אם נדר כך הוה נדר וחייב לקיימו אע"ג שלענין שבועת ביטוי לא הוה שבועה:

אינו חייב אלא אחת. שאין שבועה חלה על שבועה:

חייב על כל אחת ואחת. דהא בכל שבועה נשבע לשקר: