קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 2

גמ' ה"ג כהנא אמר אפשר שלא כו' וכ"ה בהוריות. וה"פ התם תנן ואין חייבין על עשה ול"ת שבמקדש ואין מביאין אשם תלוי על עשה ול"ת שבמקדש ואמר כהנא מ"ט דמתני' ואי משום דלא חייבה תורה קרבן על טומאה שבמקדש אא"כ יש בה ידיעה תחלה וסוף והעלם בינתים הא גם כאן אפשר שיהיה ידיעה תחלה וסוף והעלם בינתים:

ויהיו כן המורים. ר' שמואל הבין כשהוא מקשה כן על רישא דמתני' דתנן התם שאין הב"ד חייבין על עשה ול"ת שבמקדש לכך השיב שזה דבר שאי אפשר בהוראה שהרי הנכנס בטומאה ע"י הוראתם לאו העלם מיקרי אלא אומר מותר הוא א"נ בב"ד שיביאו קרבן לא שייך כלל העלם בינתיים דבעושה מעשה הוא דאיכא העלם ולא במורה ופי' זה נראה עיקר. א"ל. ר' מנא כהנא לא שאל אלא על הנכנסים כלומר על הסיפא דתנן אין מביאין אשם תלוי על עשה ול"ת שבמקדש אמאי הא אפשר שידע בתחלה שטמא ודאי והעלם בשעת הכניסה אח"כ נסתפק בדבר ולמה לא יביא אשה תלוי להגין עד שיתוודע לו כמו בחטאת קבועה:

את. באת להשיב מן המורים שלא שאל כהנא עליכם שדין הוא שלא יהיו חייבין עליו:

מאי כדון. מעתה טעמא מאי אין מביאין עליו אשם תלוי:

מצות מצות. נאמר באשם תלוי (אשם) מצות ה' אשר לא תעשינה [ולא ידע ואשם] ונאמר בפר העלם דבר של ציבור אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה (ואשם) [ואשמו] מה מצות האמור בציבור דוקא חטאת קבוע דיליף אשם אשם א"נ לא שייך בב"ד קרבן טומאת מקדש וקדשיו כדאמר ר"ש לעיל אף אשם תלוי אינו בא אלא על חטאת קבוע: