קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 2

גמ' ולא שתיה בכלל אכילה. כדדייק לקמן סוף הסוגיא:

ר' יונה. דייק כולא הך מילתא שהשתייה בכלל אכילה מהכא:

מה נן קיימין. באיזה דם איירי קרא דנקיט ביה לשון אכילה:

ה"ג אלא כי נן כמות שהוא והתורה קראה אותו אכילה והתני המחה את החלב וגמעו הקפה את הדם ואכלו אם כו'. וכ"ה ביומא. וה"פ אלא כי איירי קרא בדם צלול כמות שהוא ואפ"ה נקט לשון אכילה שהשתייה בכלל אכילה ופריך והתני כו':

המחה. התיך:

הקפה. הקרישו על גבי אור:

מה עבד לה ר"י. איך מתרץ ר"י להך ברייתא שמפורש בה דם שקרש חייב וכי היכא דלא תיקשי שתי ברייתות אהדדי צ"ל הא דתני דם שקרש אינו אוכל כו' לאו לענין חיוב ופטור קאמר אלא אינו אוכל להצטרף עם אוכל פחות מכביצה ליטמא טומאת אוכלין א"נ אינו אוכל לקבל טומאת אוכלין בלא מחשבה ואינו משקה לטמא טומאת משקה בלא הכשר אבל כרת חייב אפי' על הקרוש א"כ איכא לאוקמי קרא בקרוש מנ"ל שהשתייה בכלל אכילה:

ופתר מתניתא. ומפרש מתני' דדייק לה מהך קרא ונתת כו':

בכל אשר תאוה נפשך. בבקר ובצאן ביין ובשכר ואכלת שם:

מה נן קיימין. במאי מוקמינן להך קרא אם בנותן יין לתוך התבשיל ויש בתבשיל טעם יין:

ולכך קרי ליה אכילה הלא יין בתבשיל לפגם הוא ואיך קרייא ליה אכילה:

אלא. כי איירי קרא בשותה יין צלול כמות שהוא ואפ"ה קרי ליה אכילה ש"מ שהשתיה בכלל אכילה:

באילין גמרייה ואורזרייה. מין כמהין והיין משביחן ולכך קרי ליה אכילה שכל הטפל לאכילה נקרא אכילה: