אנדרוגינס. ספק זכר ספק נקבה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לובן. דומה לקרי:
פטור. דספק נקבה היא ואין נקבה מטמאה בלובן:
אודם. דומה לדם נדות:
פטור. דשמא זכר היא ואין זכר מטמא באודם:
חייב. דממה נפשך טמא:
אית כו' איכא ברייתא דתני בה ראה לובן ואודם כאחד פטור:
ר"ש היא. הך דתני פטור אתיא כר"ש והיינו כדאר"ש בן יהודה משמיה:
ואחד טמא. מת קבור בו ואי אפשר שהלך שלא יאהיל:
ה"ג והלך באחד מהן ולא נכנס בשני ונכנס חייב הלך בראשון ונכנס והוזה כו'. וה"פ הלך באחד מהן ואיני יודע אם בטמא אם בטהור ולא נכנס למקדש וחזר בשני וסד"א וידע שהלך בשניהם והרי הוא טמא ודאי ונכנס למקדש בהעלם טומאה שנתעלמה ממנו הליכתו בשניהם חייב קרבן עולה ויורד שיש כאן ידיעה ודאי בתחלה הלך בראשון וידע שהוא ספק טמא ונכנס למקדש שהעלם טומאה ששכח הילוכו בשביל זה אח"כ נודע לו:
והזה. בשלישי ושנה בשביעי וטבל:
בשני. וחזר והלך בשני וידע שהוא ספק טמא:
ונכנס. למקדש בהעלם טומאה:
חייב או מחמת. ביאה ראשונה או מחמת ביאה שנייה דממ"נ או ביאה ראשונה או ביאה שנייה בטומאה היתה:
ור"ש פוטר בזה. דאין כאן באחת משניהן ידיעה ודאית בתחלה שאף ידיעה תחלה של שביל שני ספיקא היא שהרי טהור לו מטומאה הראשונה אם הראשון הוא הטמא אבל בראשונה מודה שחייב שהרי כשהלך בשביל השני היה טמא בודאי:
פוטר בכולן. אפי' בראשונה משום דלא ה"ל ידיעה ברורה בתחלה וה"נ אנדרוגינס כן הוא:
ה"ג ניחא הזה ושנה וטבל דה"ל ידיעת ספק ברם הכא כו'. וה"פ לרשב"י פריך בשלמא בסיפא פטר ר"ש דלעולם ספק ידיעה היא אבל בראשונה אין כאן טומאה ידועה בתמיה הא כשהלך בשנייה טומאה וודאית היא בתחילה ולמה פטר ר"ש:
תיפתר. תפרש לברייתא כשהלך בשנייה שכח שהלך בראשון ואין כאן אלא מקצת ידיעה:
ה"ג ר"י בעי מה אנן קיימין אם בשלא שכחו לעולם שביל אחד הוא אם בשחזר ושכחו שני שבילן הן. וה"פ ר"י פריך במאי עסקינן אם כשהלך בשנייה זכור שהלך בראשונה לעולם שביל אחד הוא דהא יש כאן ידיעה ודאית ומ"ט דרשב"י ואי בשכח איירי דמיא לשני שבילין דסיפא דהא בתרווייהו איכא ספק ידיעה ומ"ט דת"ק דר"ש דפוטר בסיפא ומיחייב ברישא:
אלא אר"י בר' בון. לעולם בשלא שכח וטעמא דר"ש אליבא דרשב"י דסובר ר"ש כר"ל וכדאמר חזקיה לקמן סוף פרקין הא דתנן ר"ל אומר על העלם שרץ חייב ואינו חייב על העלם מקדש ה"ק בעינן שידע בתאלה שנגע בשרץ או במת אבל אם לא ידע באיזה מהן שגג ואותה טומאה נעלמה ממנו כשאכל פטור והכא כיון דלא נודע לו באיזה שביל נטמא פטור:
כמה כו'. וכי היכי דא"ר ליעזר התם צריך שידע אם בשרץ אם במת נטמא ה"נ צריך לידע אם באודם אם בלובן ניטמא וכיון דאי אפשר לו לידע באנדרוגינס באיזה מהן נטמא פטור:
הכי גרסינן ניחא תמן משום דאמר ספק ידיעה לאו כידיעה ברם כו'. וה"פ קשיא ליה הניחא התם בשני שבילין פוטר ר"ש משום דה"ל ספק ידיעה באיזה מהן נטמא אבל הכא באנדרוגינס שראה לובן ואודם כאחד והוא יודע שבראיה זו נטמא אם זכר אם נקבה הוא ה"ל ידיעה ודאית וחייב לדברי הכל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 652319a2412d123f0fd88b593a93ec68efc47e1b4818b82c67d461b5339434cd