על דעתין דרבנן כו'. דחכמים לאו דוקא שהזכיר שבועה תחלה קאמרו אלא בין שהזכיר שבועה תחלה לחוד או בסוף לחוד חייב על כל אחת:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 5 · הלכה 3 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מביא שני קרבנות על כל אחת. דה"ל כאלו נשבע שני פעמים:
מביא קרבן אחד על הכל. כלומר קרבן אחד על כל אחד אבל לא שני קרבנות על כל אחד:
מהו שתחול שבועה על האמצעים. מיבעיא ליה נמי פליג ר"א על האחרונה אבל על האמצעים חייב או דלמא פליג ר"א אף באמצעים א"נ מיבעיא ליה כשהשבועה על הראשון היא אמת שאינו חייב לו מאי שתחל על השני:
ופשיט איתא חמי. בוא וראה אם הזכיר שבועה תחלה וסוף מי לא מודה ר"א שחייב על האמצעים הלכך בשלא נשבע אלא בראשונה חייב גם על האמצעים:
כמו שהזכיר שבועה תחלה וסוף דמיא. ומה שאמר תחלה שבועה ובסוף אין לך בידי ה"ל שני שבועות או דלמא מאחר שאין השבועה חלה עד שיאמר שני הדברים אינן אלא שבועה אחת לר"א כדאית ליה ולרבנן כדאית להו:
אין לך בידי חטין כו'. ותו מיבעיא ליה אם אמר תחלה אין לך בידי כו' ובסוף שבועה מי הוה כשבועה תחילה וסוף או מאחר דשניהם צריכין לשבועה ה"ל שבועה אחת:
אין בשבועת ביטוי כן. מיבעיא ליה אם גם בשבועת ביטוי פליגי ר"א ורבנן וכדמסיק:
שבועה שלא אוכל שלא אוכל שבועה. דאמר שבועה תחילה וסוף לרבנן חייב שתים ולר"א אינו חייב אלא אחת דאמר שבועה שבסוף לא קאי על מה שהזכיר בתחלה ולא קאי על ככר שנשבע עליו בתחלה:
ופשיט בביטוי אף ר"א מודה דחייב שתים שאין כונתו אלא לזרז עצמו מן האיסור לכך נשבע עליו שני פעמים:
לא אתיא. כי פליגי אלא בשנשבע לשעבר שבועה שלא אכלתי כו' דאין כאן זירוז בהא ודאי לר"א אינו חייב אלא אחת ולרבנן שתים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 652319a2412d123f0fd88b593a93ec68efc47e1b4818b82c67d461b5339434cd