אין צריך להזכיר של ר"ח. לומר בתפלה את יום ר"ח הזה ואת יום הזכרון הזה דמה שאומר את יום הזכרון הזה עולה לתרווייהו בר"ה כתיב זכרון תרועה ובר"ח כתיב גבי חצוצרות והיו לכם לזכרון:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ותני כן. ותניא נמי הכי:
ביו"ט של ר"ה. שחל להיות בשבת:
מתפלל שמנה. אחת של שבת ואחת של ר"ה וג' ראשונות וג' אחרונות:
שבע. כולל של שבת בקדושת היום:
בש"א עשר. ג' ראשונות וג' אחרונות ושל שבת בפני עצמה הרי שבע וקדושת היום וכולל עמה מלכיות הרי ח' וזכרונות ושופרות הרי עשר:
ובה"א תשע. דכולל שבת וי"ט בברכה אחת וחותם מקדש השבת וישראל ויום הזכרון:
ויאמר אחת עשרה. אם איתא דצריך להזכיר של ר"ח ב"ש דבעי ברכה לכל חד בפני עצמו הל"ל אחת עשרה אלא ודאי לר"ה ור"ח א"צ שתי הזכרות דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן:
מה פליגין. כי פליגי ב"ש וב"ה:
בדבר שטעון ברכה בפני עצמו. כגון שבת ור"ה דלכל אחד כשהוא לחוד קבעו לו ברכה בפני עצמו סברי ב"ש כי איתנהו נמי בהדי הדדי צריכין ברכה לכל אחד:
ברם הכא. אבל כאן בר"ת שגם אי מיקלע בחול אין לו ברכה בפני עצמו אלא אומר יעלה ויבא בעבודה הלכך כי מיקלע בשבת אין לו ברכה בפני עצמו ולא משום דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן:
ופריך ויזכיר בעבודה. כי מדמינין ליה לחול יש לו להזכיר מיהת בעבודה כדמדכרינן בחול ולא משני מידי ל"א ה"ג שגם בחול אינו אלא כוללן ומזכיר בעבודה וה"פ בחול אין לו ברכה בפני עצמה אלא כולל הלכך גם בר"ה כולל ואינו טובע ברכה לעצמו:
ר' יוסי. פריך הלא שני שעירים שמקריבין בר"ה אחת מהן מחמת ר"ח הוא בא ואת אמרת שאין צריך להזכיר ר"ח כלל:
ה"ג ולא יאות ר' יוסי מקשי. לאו שפיר פריך ר' יוסי שהשני שעירים שניהן באין מחמת ר"ה כדמוכח מברייתא:
על מה שני מכפר. כלומר ול"ל תרווייהו ומשני על טומאה שאירעא בין זה לזה:
ודא ר"ש היא. בתמיה הא ודאי הך ברייתא דר"ש היא כמפורש בתוספתא ור"ש חולק כפרות דאיהו הוא. דאמר של רגלים מכפרין על אין בה ואין בה ושל ר"ח על טהור שאכל את הטמא א"כ מאי קשיא ליה על מה שני מכפר הא חלוקין הן אלא ודאי זה וזה מחמת ר"ה באין ולא בשביל ר"ח:
ה"ג אלא זה וזה מחמת ר"ה ל"א ר' יוסי פריך שני השעירים בשביל ר"ח באין א"כ איך נאמר שלא להזכיר ר"ח ואמר ר"י בר' בון ולאו פריך ר"י שפיר בתמיה ודאי שפיר פריך דמברייתא מוכח ששניהן באין על ר"ח וכדמסיק לפירושי זה אין צורך להגיה:
לית יכול. אי אפשר לומר כן ששניהן הן באין מחמת ר"ה (או ר"ח) דהא בסוף קרבנות דר"ה כתיב מלבד עולת החדש ומנחתה ש"מ שגם שעיר ר"ח היה קרב כר"ה:
ועוד מהא דתניא. בתוספתא בפרקין ומביאה לקמן רש"א ל"ב שעירים היו מקריבים בכל שנה וקחשיב י"ב שעירים לי"ב חדשים ואחד בר"ה ש"מ שגם בר"ה היו מקריבים שעיר של ר"ח:
חד. אחד מבני אביי עבר לפני התיבה והתפלל בצבור בר"ה ולא הזכיר של ר"ח ושבחוהו והיינו כר' יעקב בר אחא דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן:
ר"ה. פריך אברייתא דלעיל דתני שני שעירי ר"ה מכפרים על טומאה שאירעה בין זה לזה הגע עצמך אמור לנפשך אם שחטו שני השעירים כאחד שאין כאן טומאה בין זה לזה נאמר שאחד מהם פסיל שהוא קרבן שאין בו צורך ולא מצינו בשום מקום שצריך להפסיק בין זה לזה:
אלו ישראל כשרין. אפי' נאמר דכל אחד כפרה בפני עצמו הוא נמי קשה אם ישראל כשרים ולא חטאו באיסור טומאה נאמר שאין מביאין חטאת מוסף א"ו כיון שקבען הוזורה אע"פ שאין צריכין עכשיו מביאין ה"נ כן היא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 652319a2412d123f0fd88b593a93ec68efc47e1b4818b82c67d461b5339434cd