שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 6 · הלכה 1 · Integer 18

רשב"ל שאל לר' חנינה הקונה בעמון ומואב כו' ומגיב ליה חדא רשב"ל אזל כו'. — יש להחליף כל הסוגיא וכצ"ל: רשב"ל אזיל לבוצרה (ע' בבלי ע"ז נ"ח ב') אתון כו' וכי צור אינו אסור לילך לשם והקונה שם אינו מתחייב סבר רשב"ל מימר את בצר במדבר שאל לר' יוחנן א"ל בצר אינה בוצרה ר' יצחק ב"נ אמר רשב"ל שאל לר' חנינה הקונה מעמון ומואב מהו א"ל אני לא שמעתיה מר' חייא הגדול אלא מפרשת אשקלון ולחוץ וקשיא דהוא שאל ליה הדא ומגיב ליה הדא אלא בגין דלית ר"ח אמר מלה דלא שמע מן יומוי (עי' ע"ז פ"א ה"ד [ל"ט ע"ד]) ובגין דלא מפיקתיה ריקן בגין כן שאל ליה הדא ומגיב ליה הדא א"ר זעירא קשייתה קומי ר' יסא לית עמון ומואב דמשה (פי' דעמון ומואב דמשה ודאי אינן מא"י ופטורין) א"ר יוסי בר"ב כתיב כי חשבון כו' צריכא לרשב"ל טהרה מיד סיחון כו' ארצו חולין לפניך א"ר מנא קשייתה קומי ר' חגיי לית עמון ומואב דראב"ע (פי' דתנן בידים פ"ד מ"ג דחייבין במעשר) אשכח תני סמוך לעמון ומואב ולארץ מצרים שתי ארצות אחת נאכלת ונעבדת ואחת נאכלת ולא נעבדת (פי' שתי הארצות הן: א) עבר הירדן שאינו אלא מכיבוש עולי מצרים בלבד וכדעת ראב"ד בפ"ד הכ"ח משמיטה נאכל ולא נעבד, ואף הרמב"ם דמשמע שם שסובר דעבר הירדן נתכבש גם מעולי בבל מ"מ גם לדעתו נאכל ולא נעבד כמבואר שם ע"ש,—) שאר הארץ שבין עמון ומואב ובין ארץ מצרים היא חוץ לארץ ונאכלת ונעבדת וכן עמון ומואב ומצרים עצמן נאכלין ונעבדין כדמשמע בידים פ"ד מ"ג ודלא ברא"פ כאן ומנחת בכורים על התוספתא פ"ד שכתבו דעמון ומואב נאכל ולא נעבד) ר' חונא בעי מישרי ההן יבלונה כו' (מהגהות הגר"א שבשערי ירושלמי וביתר תיקון וביאור).