מה נן קיימין כההוא דאמר הב לי וברי לי אנא יהב לך כו'. — צ"ל: מה נן קיימין אי דאמר ליה הא לך והב לי ד"ה מותר (פי' שאם נתן לו ירקות שדה קודם שלקח הככר מותר שאין זה פורע חוב שהרי בשעה שנתן לו הירקות עדיין לא נתחייב לו) הב לי ואנא יהיב לך ד"ה אסור (פי' מפני שפורע חובו בעד הככר עם הירקות) אלא כי אנן קיימין הב לי וברי לי אנא יהיב לך (פי' כשיביא לי בני ירקות שדה אתנם לך) ר' יודה כו' וחכמים מתירין מפני שירקות שדה מצויין (פי' ואין הככר אלא שכר רגליו שהרי הוא עצמו היה יכול ללקוט הירקות בשדה שהרי מצויין הן, וכן הגיה הגר"א בהגהותיו למע"ש פ"ג ה"א).
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 8 · הלכה 4 · Integer 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dbd4889f7945b2ca22b3d91e88c0cf1d35ded6d39a86875e16296170260b8ec0