רש"י בד"ה כי שת כו' בלא זכרים כו'. נ"ב י"מ א"כ מהיכא יליף דבעינן שני זכרים ושני נקבות דלמא לא קפיד קרא אלא אזכרים ולא אנקבות כלל ול"נ דודאי יליף השתא מבריאת עולם וכמו שמצינו לשם דהוי שני זכרים ושתי נקבות אלא דקשה ליה בשלמא שתי נקבות הוא לקיום העולם ולשבת אבל שני זכרים למאי בעינן זכר אחד יכול לישא את שתיהן ומש"ה הוצרך להביא קרא דאף שני זכרים בעינן ודו"ק נ"ל. (עיין במהרש"א):
קריאה במקור
חכמת שלמה על יבמות · דף 62a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בד"ה מ"ט כו' דב"ה או זכר כו' הד"א:
בד"ה שאני הכא כו' שהזכיר שמו ושמו של אביו כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה וקבע להם כו' זמן ג' ימים כו' כצ"ל:
בד"ה דכתיב אמור להם כו' וסייעוהו בבא לטהר. נ"ב נ"ל הכוונה שהתוס' אומר אבל האמת היה שסייעהו מן השמים לטהרו ולא כפי מחשבת מרים ואהרן ודו"ק:
בד"ה הכל מודים כו' והא לא מיפטר מפ"ו כו' כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 07912af1969a9cdc85ab75e6bac97a51da8ddf70c796d455dbb1a842da1aa7c7