פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 9

ובגרעון כסף דכתיב. בנמכר לעכו"ם ואם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו ושמעינן דיוצא בגרעון כסף והשתא דריש לקראי:

וכי אין אנו יודעין כו'. ולא הוה ליה למיכתב אלא כפי שניו ישיב גאולתו:

א"ר הילא. בא הכתוב ללמדנו שפעמים השנים מרובות על השכר כלומר השנים שהוא עומד עכשיו לחשוב בהן הם יותר שוין מעל השכר שפסק עמו ופעמים איפכא והולכין להקל כדמפרש ואזיל:

מנין אתה אומר נמכר ממנה מנה. שלא היה שוה אלא מנה והשביח העבד אח"כ והרי הוא יפה מאתים ומנין שאינו מחשב עמו כשבא לפדות עצמו אלא ממנה מנה כמה מגיע ממנה לכל שנה ושנה ולפי שנים הנותרות נותן לו שתות מנה לכל שנה ולא אמרינן הואיל והשביח ושוה עבודתו מאתים שיהא נותן לו לפי ערך של מאתים לכל שנה:

חסר כאן בספרי הדפוס מת"ל קמא עד ת"ל בתרא וכך צ"ל כדאיתא בבבלי ת"ל מכסף מקנתו. אחר שעת מקנתו ישיב גאלתו:

נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מנין אתה אומר שאינו מחשב עמו אלא במנה ת"ל כפי שניו ישיב את גאלתו. כפי השנים שהוא שוה עכשיו כך הוא נותן לו והיינו דקאמר קרא אם עוד רבות בשנים אם נתרבה כספו בשנים שהשביח מכסף מקנתו הולכין אחר שעת המקנה ואם מעט נשאר בשנים שנתמעט כספו בשנים כפי שניו ישיב את גאלתו ומהאי קרא למדנו דדרשינן מכסף מקנתו וכפי שניו לקולא ולא איפכא לחומרא:

שכיר שכיר לג"ש. נאמר בנמכר לישראל כשכיר כתושב יהיה עמך ונאמר בנמכר לעכו"ם כימי שכיר יהיה עמו:

רבי אומר מה ת"ל יגאלנו. לא ס"ל ג"ש דשכיר שכיר והלכך דריש מיגאלנו יתירא דכתיב בנמכר לעכו"ם ללמדך שיהיו כל הגאולות כסדר הזה ואפי' בנמכר לישראל יד העבד על העליונה לעולם: