חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 2

על דעתיה דהאי תנא נתנו שיעור ליבש, לא נתנו שיעור ללח, פי' דבמדה גסה השיעור בתר מדה ביבש ג' קבין ובלח לא אזלינן בתר המדה, אלא לבתר הדמים כדאיתא במתניתן, ובלח לפי מקח דינר נתנו דמים ללח לא נתנו דמים ליבש כנ"ל, תני ר"ח הין מדה גסה, פי' הין הוא מדה בלח [לימון מדה דקה מן הלימון ולמעלן מדה גסה) מן ההין ולמטה מדה דקה, לימא הוא מטבע מדה דקה מן הלימון ולמעלן מדה גסה נמצא דלההוא תנא נתנו דמים ליבש ונתנו שיעור ללח, ר"י בשם ר"ש בן יהוצדק עד סוף הפרק כבר מבואר דשייך לעיל והפי' שכתבנו בהלכה זאת ובהלכה דלעיל בסמוך מחנוני אינו רשאי למכור דמאי הכל הוא מפורש בשנות אליהו ז"ל עם החלופי גירסאות כנ"ל ואין אני מבין מדוע הגירסא הא דאמר ר"ז חשבון שכר ביניהם קודם מתניתא מסייע לדין הלא כמו שהוא לפנינו נמי מתפרש בדרך זה, וגם מה שהגי' הא דר"י בשם רשב"י דסוף פרקין לעיל ומה חסר לן אם נשאר בקושיא על דר"א שם, ור"א בשם רשב"י הוא כמו שמבואר בשנו"א ז"ל, ואולי השנו"א הוא מהדורא בתרא כמו שכתב נכדו ז"ל (בשמו) וגם בענין לימון מדה דקה מן הלימון ולמעלן מדה גסה, כתב תלמידו הגירסא להיפך ואין להעמיד על הדבר ואולי הירושלמי שת"י הוא הוא המהדורא בתרא, וכמה וכמה שינוים כתובים בשמו בכתב תלמידיו על הירושלמי שת"י לכתב תלמידיו שכתבו הפי' שראיתי ביד אחד והגי' שבשנו"א ז"ל וגם יכול להיות שכתב תלמידיו שכתבו הפי' ראו השנו"א והעתיקו בהכ"י, וגם שינוים בהגהות שמביא נכדו בשמו הכל היה למראה עיני בע"ה, וסוף דבר אין להעמיד על הדבר זולת מה שבכי"ק ממש: