יין למוריית ויין לאלונטית כו' הן עצמו פטורין מן הדמאי מה אנן קיימין אין כרבי אפילו בדמאי כו'. הפ"מ ז"ל מפרש דפלוגתא דרבי וראבר"ש הוא בתוספת' הכא ומהרא"פ ז"ל וכן במסורת הש"ס מצוין ההיא דרבי וראבר"ש בפי"א במס' תרומות בירושלמי ה"א דגרסינן שם יין למורייס רבי מתיר וראבר"ש אוסר לפיכך אם עבר ונתנו רבי אוסר לזרים וראבר"ש מתיר לזרים, נמצא דלרבי לא בטל היין של תרומה ולא מקרא איבוד התרומה אבל לראבר"ש נקרא מאבד התרומה לפיכך לרבי צריך להיות חייב בדמאי ג"כ דהא בתרומה כה"ג אסור המורייס לזרים, ואי לראבר"ש אפילו בודאי פטור דהא היין נתבטל מן העולם וכמאן דליתא דמי עד שמכח זה מותר לזרים, ומשני אלא כרבי אנן קיימין רק מ"מ פטור מן הדמאי משום דבדמאי הקילו אעפ"י דלענין ודאי חשוב היין כאלו איתא בעין מ"מ לענין דמאי הקילו דבטל היין ופטור מדמאי וזהו פי' הנכון:
קריאה במקור
חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4f7c5fdfcde5c73d61b45d00cbbbb92cc13af63dff82b367eb7ea421b459b6c2