חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 5

רבב"ח בעי קומי ר' לא למה לי דמאי אפילו ודאי מבואר היטב הסוגיא הזאת בהר"ש ז"ל וה"פ דרבב"ח ור"ל מוקי מתניתין בתרו"מ ולפיכך מקשין מהברייתא דאין מביאין תרומה מן הגורן לעיר כו' אלמא דאפילו בודאי ואפילו רוב נמי מאבדין וא"כ קשה ל"ל מיעוט ול"ל דמאי אפי' רוב ואפילו ודאי נמי דינא הכי ע"ז א"ל דזה נפ"מ בין דמאי לודאי דאילו בודאי מצוה משום השבת אבידה להביא מן המדבר לישוב משא"כ בדמאי דאפילו משום השבת אבידה ליכא ואתא ר' יוסי ומוסיף ע"ז דמצוה להשיב אבידה בדבר מועט ר"ל כשיהי' הוצאה מועטת ואינו מצוה להשיב בדבר מרובה כשההוצאה מרובה וכ"ז בודאי אבל בדמאי אפילו בדבר מועט אינו מצוה להשיב אבידה דתנינן ומאבדין את מיעוטו בדרכים פי' דאפילו בהפסד הוצאה מועטת מאבדין ואח"כ שאל הגמ' עד כדון כשאין בידו מעות היו בידו מעות האיך הדין אם מותר לאבדו או דמחויב לחללו על מעות שיש לו בביתי וע"ז פשיט דר' נחומי ברי' דר"ת בר בא אמר אבא היה לו מעות בדסקיא ולא היה מחללו ולפ"ז מפרש להמתניתין דידן דקתני ומאבדין את מיעוטו בדרכים מיירי במע"ש ע"ז קאמר דאתיא דר"ח בר בא כר"ז דמפרש להמתניתין דמיירי במע"ש ודר"א כר"א דר"א דמפלפל לעיל עם רבב"ח בהקושיא דאין מביאין תרומה מגורן לעיר על הא דקתני במתניתין דמאבדין את מיעוטו דהוא נמי תרומה דהוא תרו"מ כן פי' הר"ש ז"ל ועיין בתוס' ותבין את כל הסוגיא בע"ה: