תמן תנינן. פ"ב דביכורים:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי חגיגה · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חייבין עליהן מיתה. זר האוכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים דכתיב בתרומ' ומתו בו כי יחללהו ביכורים איקרו תרומה דאמר מר ותרומת ידך אלו הביכורים שנאמר בהן ולקח הכהן הטנא מידך:
וחומש. האוכלן שוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:
ואסורין לזרים. מן התורה אפי' חצי שיעור:
והן נכסי כהן. שיכול למכרן לכהן אחר וליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:
ועולים בק"א. אם נתערבו במאה של חולין:
וטעונים רחיצת ידים. לפירות שידים שניות ועושין שלישי בתרומה משא"כ במעשר שאין טעון רחיצת ידים לפירות דאמר מר הנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח:
והערב שמש. לטומאה דאורייתא משא"כ במעשר דתנן טבל ועלה אוכל במעשר:
ופריך תמן אתה אומר. משא"כ במעשר שאינו טעון רחיצת ידים והכא תנן במתני' נוטלין ידים למעשר:
ומשני הן דת אמר. הא דאת אמר הכא שהמעשר טעון רחיצה אתיא כרבנן והא דתנן בביכורים אתיא כר"מ:
דתנינן תמן. פי"א דפרה:
כל הטעון ביאת מים מד"ס. שהוא טהור מן התורה וחכמים גזרו עליו טומאה כל הנך דאמרי פ"ק דשבת:
מטמא את הקדש. נתנו עליהן טומאת שני לטומאה והשני מטמא את הקדש להיות קרוי טמא ופוסל עליהן עוד את הרביעי:
ופוסל את התרומה. להיפסל היא עצמה אבל אינה פוסלת אחר לעשות רביעי:
ומותר בחולין. לאכול חולין ומעשר:
ולא שמיע. כלומר הא דמוקי חדא כר"מ וחדא כרבנן לא שמיע ליה הא דר"ש דלדידיה איכא לאוקמי כולא כרבנן:
נפסל גופו מלאכול במעשר. אבל בנגיעה שרי:
מאי כדון. ומעכשיו איך אתה מתרץ למתני' אהדדי:
ומשני הן וכו'. מתני' דהכא איירי ברוצה לאכול ומתני' דביכורים איירי ברוצה ליגע דאף רבנן מודו דאינו צריך נטילה למעשר:
ופריך לא הוא רוצה לאכול וכו'. כלומר מה טעם לחלק ביניהון הא לא מצינו בכל התורה שיהא טמא מותר ליגע ואסור לאכול:
אלא משום נטילת סרך. הכא איירי בכהן וכדפרישית לעיל א"נ באוכל פת של מעשר ושל חולין שגזרו בו שצריך נטילה משום סרך תרומה:
ופריך והתנינן תרומה. במתני' והתם ודאי לאו משום סרך אלא מדינא בעי נטילה ה"ה לחולין ולמעשר נמי לאו משום סרך היא דהא בחדא בבא תני להו:
אלא בחולין שנעשו ע"ג טהרת קדש. כגון אדם הרגיל לאכול קדשים ורוצה להיות רגיל בשמירתן שלא ליגע בטומאות הפוסלת קדש אוכל גם חוליו ע"ג טהרת קדש:
ופריך וחולין שנעשו ע"ג טהרת קדש לא כחולין הם. בתמיה הא כחולין הם ואין צריכין שימור:
תיפתר. תפרש למתני' או כרשב"א וכדסלקא אדעתין מעיקרא וראב"ש כר"ע ס"ל ואין הטעם משום סרך תרומה או כראב"צ ומתני' בחולין שנעשו ע"ג טהרת קדש איירי:
דתנינן תמן. פ"ב דטהרות. הרי אלו כתרומה. לעשות שלישי והידים פוסלת אותן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e79907b8d969c45cac75d8e9312d3fb36a1dc5cd4ac271627e272c0649bc52dc