אֶחָד הַמְבָרֵךְ וְאֶחָד הָעוֹנֶה אָמֵן בְּמַשְׁמָע. צריך להבין מה ענין 'בְּמַשְׁמָע' קאמר כאן? ונראה לי בס"ד דכל זה איירי בהיכא דהמסובין כולם חייבים בברכת המזון ואחד מברך וכולם יוצאים ידי חובתם בשמיעתם ולכן כפי הדין צריך שהם יענו אמן בקול כדי שישמע המברך ויוצא הוא ידי חובתם אמן בשמיעה. נמצא שקולין הם, הם יוצאים ידי חובתם בברכה על ידי שמיעה והמברך יוצא ידי חובת אמן בשמיעה.
ולזה אמר אֶחָד הַמְבָרֵךְ וְאֶחָד הָעוֹנֶה אָמֵן 'בְּמַשְׁמָע' כלומר שניהם צריכים לשמיעה ויוצאין ידי חובתם על ידי המשמיע ורק שֶׁמְּמַהֲרִין לַמְבָרֵךְ תְּחִלָּה מפני שהוא התחיל במצות אמירת הברכה תחלה והם אמרו האמן אחריו לכן אף על גב דהוא יש בידו שתים ברכה ואמן והם גם כן יש בידם שתים ברכה ואמן מקדמין לו השכר תחלה מדה כנגד מדה כי הוא פתח הפתח תחלה בברכה.
ונראה לי מאחר ששקולין הם יש לו מצות ברכה במענה פיו ומצות אמן בשמיעתו והמסובין יש להם מצות אמן במענה פיו ומצות ברכה בשמיעתם לכך אמרו חכמים (ברכות מה:) שלא יגביה האדם בעניית האמן את קולו יותר מן המברך אלא יהיו שוין בקול.
ואומרו אֶחָד וְאֶחָד נראה הכונה המברך עושה כונה של יחוד הוי־ה אדנ־י [91] בברכה בהזכרת השם שאומר בשם אדנ־י ומכוין בלבו בשם אדנ־י וגם מכוין בשם השילוב וכן העונה אמן מכוין בשם השילוב של הוי־ה אדנ־י שעולים מספר אמן [91] הרי גם הוא מיחד שני שמות אלו בכונתו ולכן אמר אֶחָד הַמְבָרֵךְ וְאֶחָד הָעוֹנֶה אָמֵן ולכן סמך לזה מאמר 'תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם' על פי מה שאמר רבינו שמשון מאסטרפולי זלה"ה כי מן חיבור הוי־ה אדנ־י יהיה מספר שלום בחשבון ההכאה ונמצא החכמים שתקנו ברכות ואמנים שבהם יעשו הכונה של חיבור הוי־ה אדנ־י מרבים שלום בעולם שיהיה מחיבור ב' שמות הנזכר השפעת שלום.
ולזה אמר אֶחָד הַמְבָרֵךְ וְאֶחָד הָעוֹנֶה אָמֵן 'בְּמַשְׁמָע' כלומר שניהם צריכים לשמיעה ויוצאין ידי חובתם על ידי המשמיע ורק שֶׁמְּמַהֲרִין לַמְבָרֵךְ תְּחִלָּה מפני שהוא התחיל במצות אמירת הברכה תחלה והם אמרו האמן אחריו לכן אף על גב דהוא יש בידו שתים ברכה ואמן והם גם כן יש בידם שתים ברכה ואמן מקדמין לו השכר תחלה מדה כנגד מדה כי הוא פתח הפתח תחלה בברכה.
ונראה לי מאחר ששקולין הם יש לו מצות ברכה במענה פיו ומצות אמן בשמיעתו והמסובין יש להם מצות אמן במענה פיו ומצות ברכה בשמיעתם לכך אמרו חכמים (ברכות מה:) שלא יגביה האדם בעניית האמן את קולו יותר מן המברך אלא יהיו שוין בקול.
ואומרו אֶחָד וְאֶחָד נראה הכונה המברך עושה כונה של יחוד הוי־ה אדנ־י [91] בברכה בהזכרת השם שאומר בשם אדנ־י ומכוין בלבו בשם אדנ־י וגם מכוין בשם השילוב וכן העונה אמן מכוין בשם השילוב של הוי־ה אדנ־י שעולים מספר אמן [91] הרי גם הוא מיחד שני שמות אלו בכונתו ולכן אמר אֶחָד הַמְבָרֵךְ וְאֶחָד הָעוֹנֶה אָמֵן ולכן סמך לזה מאמר 'תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם' על פי מה שאמר רבינו שמשון מאסטרפולי זלה"ה כי מן חיבור הוי־ה אדנ־י יהיה מספר שלום בחשבון ההכאה ונמצא החכמים שתקנו ברכות ואמנים שבהם יעשו הכונה של חיבור הוי־ה אדנ־י מרבים שלום בעולם שיהיה מחיבור ב' שמות הנזכר השפעת שלום.