רא"ש ד"ה מקצתן. אלא ודאי כשנתן לשני דעתו על מה שנתן לראשון ה"נ דעתו על מה שהפקיר. המ"ל דכש"כ הוא דמה התם אינו יכול לחזור בו מהראשון אמרינן דדעתו על מה שנתן לו כש"כ הפקר דיכול לחזור ודאי דעתו גם עליו:
קריאה במקור
רש"ש על נדרים · דף 43b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בא"ד וי"ס גורסין מקצתן לראשון כו'. כצ"ל:
רא"ש ד"ה כל ג"י יכול לחזור בו. וכן אם הוא לקטן כו' אלא לשם חזרה כו'. לכאורה גם בו הל"ל סתמא שלא לזכות מן ההפקר דהוה רבותא טפי דאע"פ שלא חזר מן ההפקר מ"מ אין שם הפקר עליו:
רא""ש וי"ל שהוא ירא שאם הוא ילקוט מצד זה אחרים ילקטו בו מצד אחר. יקשה דהא תנן בב"ב (ע"א) המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה החזיק בכולה. וא"כ אם רפיק בה פורתא יקנה את הכל (ועי' לשון הסמ"ע סי' רע"ג סקי"ג) וגם סוף דבריו מגומגמין:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7f286584f1c5bc0ac0820906b1834ef7506961c9b9342b1278ff37c446825410