לשון ריא"ז אם רוצה אדם להקיץ כל הלילה ואינו אוכל ואינו ישן יכול לאחר קריאתו לכתחלה כל הלילה ובלבד שיקרא קודם שיעלה עמוד השחר עכ"ל כמבואר בקונטרס הראיות:
פי' רי"ץ גיאות ודאי צריך לומר שתים לפניה ושתים לאחריה אלא לא יאמר נוסח הברכה כמו שהיא אלא יתחיל ותקננו בעצה טובה מלפניך ע"כ והרא"ש כתב שלא יאמר ברכת השכיבנו כל עיקר: לשון ריא"ז אבל לא יאמר ברכת השכיבנו אחר עלות השחר שהרי כבר מתחילין בני אדם לעמוד ממטותיהן עכ"ל:
כתב הטור והלכתא כר"ג דאפסקא הלכתא כוותיה ואפילו לכתחלה יכול להמתין לקרות עד שיעלה עמוד השחר ומ"מ אין לו לאכול ולישן עד שיקרא דתניא וכו' ע"כ וכלשון ריא"ז דלעיל:
לשון ריא"ז אם היה רגיל לקרות קורא ואם לשנות שונה וקורא ק"ש מתוך דברי תורה ומתפלל ויש מקומות שקורין איזה מזמור קודם שיפתחו בברכות של ק"ש ויש מקומות שנוהגין לומר והוא רחום כמו שאנו נוהגין עכ"ל ואפשר שלזה נהגו בקצת המקומות לומר שיר המעלות הנה ברכו וכו':
סמ"ג עשין י"ח ז"ל מתוך כך מדקדק רבינו יעקב שעיקר ק"ש של שחרית אחר הנץ החמה שקודם לכן נחשב לילה לכל הפחות לגבי אנוס ובירושלמי דברכות גרסי' משיאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין ועוד מביא ראיה מדתנן ביומא פרק אמר להם הממונה (דף לז.) אף היא עשתה נברשת של זהב בירושלים בשעה שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות ממנה וידעו כל העם שהגיע זמן ק"ש פירוש נברשת זו מנורה וכן בדניאל לקבל נברשתא ועוד ראיה מדתנן במסכת מגילה (ד' כ.) אין מוהלין ולא טובלין ואין מזין וכו' עד שתנץ החמה משמע שהדברים שמצותן ביום עיקר זמנן מהנץ החמה עכ"ל ועיין בהגהות דף ה משנה מאימתי: