התוספות והרא"ש והטור כתבו דאין למחוק בנוסח זה ולוקח במשפט וה"ג ומיי' כתבו כדברי רבינו שאין לאומרו: לשון ריא"ז בבית האבל אומר המלך החי הטוב והמטיב לכל אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט במעשיו מודים אנו שאנחנו עמו ועבדיו ובכל זאת אנו חייבים להודות לו ולברכו:
אית דאמרי שהוא משולי הלחם ואית דאמרי להיפך הלכך לצאת ידי ספיקא יבצע מן הצדדין שיחתוך מלמעלה ולמטה כאחד. הגהת מיימוני: לשון ריא"ז ויש לבצוע ממקום שהפת אפויה היטב כמו שמבואר בפרק חלק אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס בירך על הככר לפרוס ממנו מצד זה ולא עלה בידו והוצרך לפרוס ממנו מצד אחר הרי זה צריך לחזור ולברך וקודם שיברך צ"ל על הברכה הראשונה בשכמל"ו שלא להזכיר שם שמים לבטלה היה רוצה לשתות מאמת המים ובירך על המים אע"פ שהמים שבירך עליהן הלכו להן ושותה מן המים הבאים א"צ לחזור ולברך שהרי לכך היה דעתו מתחלה וכל זה מבואר בתלמוד ירושלמי ולפי זה אם בירך על האוכל קודם שיבא לפניו ואח"כ בא לפניו א"צ לחזור ולברך שהרי לכך היה דעתו מתחלה כמבואר בקונטרס הראיות: