פני משה על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 1

מתני' שלש ארצות לשביעית. חלוקות הן לענין דין שביעית:

כל שהחזיקו עילי בבל מא"י. עזרא וסייעתו כשעלו מבבל והרבה כרכים שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל:

ועד כזיב. הוא סוף המקום שכבשו עולי בבל:

לא נאכל ולא נעבד. הארץ ההיא אסורה בעבודה בשביעית ואם נעבדה והוציאה כל הצומח בה אסור באכילה:

וכל שהחזיקו עולי מצרים. ולא החזיקו עולי בבל והוא מכזיב ולחוץ ועד הנהר והוא נחל מצרים וכן מכזיב לצד השני ועד אמנה והוא הר ההר המוזכר בגבולות הארץ ות"י טורי אמנום ואותן המקומות אין בהן קדושת הארץ ממש וכהאי דתנן לעיל (בפ"א דדמאי) מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי לפי שכל שהחזיקו עולי מצרים כיון שגלו בטלה קדושתן שקדושה הראשונה שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל וקדושה שנייה שקדשו עולי בבל והחזיקו בהמקומות אותה קדשה לשעתה ולע"ל:

נאכל אבל לא נעבד. לכתחילה אסור בעבודה אף מכזיב ולהלן. ואם נעבדה מותר באכילה הצומח בה:

מן הנהר ומאמנה ולפנים. האי ולפנים כמו ולפנים בישראל כלומר מהם ולהלאה לצד ח"ל וזהו הקודם למקומות הללו נאכל ונעבד: