בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 8 · הלכה 6

יחיד וכו׳ שכרו מתקבל. ומקשה הגמרא בברכות דף ו׳ השתא חד תרי ותלת מיבעיא ומשני תרי וכו׳ כאשר העתקתי לעיל ד״ה ועוסקים בתורה ע״ש מה שכתבתי בס״ד:

וידום. לשון קול דממה דקה כדרך השונה יחידי שהוא שונה בלחש. ר״ב:

נטל. לשון סכך כמו וסכות על הארון ומתרגמינן ותטול. כלומר שהשכינה סוככת עליו. א״נ כי נטל עליו כאילו נתינת כל התורה כולה היתה בעבורו בלבד. רש״י ור״ב. ובפ״א פ״ג הגירסא מפסוק בכל מקום אשר אזכיר וגו׳ ועמדו בזה המפרשים ע״ש:

עמד ונטל את המגילה. בזה המשל מתורץ שאינו סותר מה שאמר כאן שיחיד שיושב ועוסק בתורה שכרו וכו׳ הלא איתא בברכות דס״ג שאין התורה נקנית אלא בחבורה דר״י ב״ח מ״ד חרב על הבדים ונואלו (ירמיהו נ׳:ל״ו) חרב על שונאיהם של ת״ח שיושבין בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמטפשין וכו׳ ולא עוד אלא שחוטאין וכו׳ דהתם מיירי שיש לו ללמוד עם חבירו. וכאן מיירי שאין מצוי בידו חבר אפ״ה מרוב תשוקתו ותאותו אינו מבטל רגע א׳ ועוסק בתורה אפי׳ לבד מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שלבו לשמים אז הקב״ה קובע לו ג״כ שכר טוב וזהו המשל ג״כ שאביו הלך מבנו אעפ״כ אינו פוסק ונוטל המגילה והוגה בה ומדויק הכל. כ״כ המפרש. ול״נ ע״פ סברת רש״י שכ׳ לחד פי׳ וקנה לך חבר י״א ספרים מתורץ כפשוטו הכל לנכון שספרים חבירים לו אע״פ שעוסק לבד וע״ז מביא המשל ג״כ שפי׳ שלקח התינוק המגילה והוגה בה ר״ל הספר שהוא לו לחבר ובזה מיירי כאן מה שאמר שא׳ יושב ועוסק בתורה: