בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 36 · הלכה 4

עשרת השבטים. שהגלה סנחריב שנאמר (מ״ב ח״י) וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי אין עתידן לחזור ממקום שגלו והא דאמרינן בגמ׳ דירמיה החזירן לא שהחזירן כולן אלא מקצתן החזיר. רש״י שם דף ק״י ע״ב:

לא חיין ולא נדונין. שם במשנה איתא אינן עתידין לחזור שנא׳ וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים ופי׳ רש״י שכך גזר להם הקב״ה שכיון שעוזבין את תורתו הוא מגלה אותן:

רשבי״א. שם איתא ר״ע וע״ש בגמ׳:

למען ירבו ימיכם וגו׳. אדלעיל קאי אפלוגתא אם דור המדבר יש להם חלק להעוה״ב וקאמר ר״ג ראיה לר׳ יהושע שיש להם משום דהתורה ניתנה לדור המדבר קודם חטא המרגלים וקאמר להו רחמנא למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו׳ וכשם שיש לבנים העוה״ב דלא חטאו כך להאבות ורמז ירבו ימיכם עוה״ב ליום שכולו ארוך כדאיתא סוף חולין ובקדושין דף מ׳ דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא:

ואומר לא יומתו אבות על בנים. ועוד ראיה שיש להם חלק דכתיב לא יומתו אבות על בנים. ועל פירושו בשביל כדאיתא בסנהדרין דף כ״ז לימוד פיסול קרובים מהאי קרא לא יומתו אבות בשביל עדות בנים ע״ש כמו כן נאמר הכא מאחר שהבנים בודאי יש להם חלק שלא חטאו כך האבות נצולו בשביל הבנים דוגמא לזה לקמן פ״מ וביומא דף פ״ז כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידו בג״ע שנא׳ וכו׳ משום דאין ראוי שיהיה הרב בגיהנם והתלמיד בג״ע כן בוודאי אין ראוי שיהא הבן בג״ע והאב שהביאו לעוה״ז בגיהנם ולכך נדרש הקרא לא יומתו אבות על בנים בשביל בנים שיש להם חלק כי ברא מזכה אבא כנלענ״ד:

ר״י הגלילי וכו׳. קאי נמי אדלעיל שאמר שדור המדבר אינן באין שנאמר במדבר הזה וכו׳ מסייע לר״א שאמר נמי כך לעיל. ור״ג שמביא ראיה שבאין מסייע לר׳ יהושע שאמר ג״כ לעיל שבאין וכו׳: