בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 12 · הלכה 4

אהרן דין אמת לאמיתו. בילקוט פרשת חקת הגירסא ויבכו את אהרן כב״י. למשה לא בכו אלא אנשים מפני שהוציא הדין לאמתו ומשה היה מוכיחן בדברים ואהרן לא אמר מימיו לאיש סרחת וכו׳ נמצא לפ״ז הוציא הדין לאמתו קאי אמשה. ותיבת מניין הכא ט״ס וצ״ל אבל אהרן לא אמר וכו׳ והטעם שתפס משה הדין עיקר ואהרן השלום דאיתא בתנחומא הובא בילקוט (תהלים פ״ה) חסד ואמת נפגשו וגו׳ חסד זה אהרן שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך (דברים ל״ג:ח׳) ואמת זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י״ב:ז׳) צדק זה משה שנאמר צדקת ה׳ עשה וגו׳ ושלום זה אהרן שנאמר בשלום ובמישור וגו׳ נמצא היה אהרן מדת שלום ומשה מדת אמת ואיתא במ״ר בראשית פ״ח על פסוק נעשה אדם חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים. ואמת אמר אל יברא שכולו שקרים צדק אמר יברא שהוא עושה צדקות שלום אמר אל יברא דכוליה קטטה מה עשה הקב״ה נטל אמת והשליכו לארץ הה״ד ותשלך אמת ארצה (דניאל ח׳:י״ב) אמרו מה׳״ש לפני הקב״ה רבון העולם מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייס (פי׳ המ״כ אנטיכסייס) חותם שחותמו של הקב״ה אמת) תעלה אמת מן הארץ הה׳ד המת מארץ תצמח (תהלים פ״ה) ע״כ המדרש. וכתב הידי משה וא״ת למה לא השליך שלום לארץ ותירץ ג׳ תירוצים וחד מהם דכיון שהשליך אמת יהיה מותר לשנות מפני דרכי שלום ונוסף כח לשלום ובזה יפה כחה ולא קיטרגה ודו״ק עכ״ל נמצא לפ״ז אהרן שהיה מדת שלום וניתן כח לשלום לשנות מפני המחלוקת לכן היה רודף שלום והיה משנה בזה כמה דברים בין אדם לחבירו שהותר מדתו לכך לאפוקי משה שהיה מדת אמת ואין לשנות בו ע״כ אתו במדתו כנ״ל וה׳ יורנו נפלאות מתורתו:

אלעזר ופינחס וכו׳ כה״ג. ר״ל פינחס היה משוח מלחמה כדאיתא פ״ח דסוטה דמ״ג. ורש״י בחומש פ׳ מטות. ובזה מתורץ דלא קחשיב איתמר. אבל קצת קשה לפי י״א זה א״כ על מיתת משרע״ה מסתמא נמי בכו אלעזר ופינחס ולמה לא בכו עמהם כל ישראל וי״ל: