בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 15 · הלכה 4

שוב יום אחד. אע״פ שעבר עבירות כל ימיו נאמר עליו שוב לפי שנשמתו ממקום קדוש יהלך ושכלו חלק אלהים ממעל אשר ממנו בא לו וא״כ הרי הוא חוזר ושב אל מקורו. מדש בשם לב אבות ע״ש ובשבת דף קנג ע״א מביא עוד הגמ׳ דרשות ע״ז מפסוקים ע״ש:

כנגד אורן. שתשמע לדבריהם. רש״י:

שלא תכוה. שלא תענש על ידם אם תעבור על דבריהם. רש״י:

נשיכת שועל. ששיניו של שועל דקות ועקומות וקשה נשיכתו משאר נשיכות וצריך הרופא לחתוך הבשר באזמל ולהרחיב הנשיכה. ועקרב מטיל ארס מן העוקץ ושורף האדם בארס שלו כלומר בכל ענין הם מזיקים לעובר על דבריהם. רש״י ור״ב ושם בפ״א פ״ב איתא עוד ולחישתן לחישת שרף:

כל דבריהם. אף קלות שבקלות כי פורץ גדר של חכמים כגון יחוד של פנויה שסתם אשה נדה היא שנאמר תהיה בנדתה עד שתבא במים ותנן פ״ה דנדה מ״ג תנוקת בת יום אחד טמאה בנדה. וחכמים גזרו אף אם טבלה שהרי גזרו על ייחוד פנויה ל״ש טהורה ול״ש טמאה. רש״י ותוי״ט ועי״ל רפ״ב ד״ה ודע:

כגחלי אש. לכך דימה אותם לגחלת שאע״פ שהיא טמונה בארץ עדיין היא חייה ועומדת ואם תקרב אליה תכוה כך המזלזל ת״ח אפי׳ לאחר מיתה אשר קבורים בארץ המה יכוה כי צריך ליזהר בכבוד החכמים בין בחייהם בין לאחר מיתה לפי שבמיתתם קרויים חיים. מד״ש בשם הרי״א:

וכל דבריהם. ז״ש בתענית ד״ד ע״א האי צורבא מרבנן דארתח אורייתא מרתחא ליה שנאמר (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלא כה דברי כאש ולזה נקרא צורבא מרבנן ל׳ חמימות מן ונצרבו בה (יחזקאל כ״א ג׳) והול״ל צרבת (ויקרא יג) וכפירש״י שם הנ״ל בשם רשב״ץ. וז״ל הרמב״ם כשתתחבר לחכמים ואל אנשי המעלות אל תתגעגע עמהן ואל תתגאה עליהן. אבל תהיה חברתך להודיע להם שתתקרב בעת שיקרבוך ואל תוסיף להתקרב עליהם יותר ממה שיקרבוך. שלא תפסיד כוונתם בך. ותהפוך אהבתם לשנאה ולא תגיעך מהם המעלה אשר תקוה והמשיל זה במי שמתחמם באש שאם ישב רחוק ממנו יהנה בחומו ואם יוסיף להתקרב ישרף: