בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 2 · הלכה 9

שב״ש אומרים. והעמידו תלמידים הרבה שבש״א כצ״ל וכ״ה בס״א וקאי אפיסקא דפ״ק הם אמרו שלשה דברים וכו׳ אבל במד״ש מיישב ג״כ הגירסא דהכא אע״פ שבה״א לכל אדם ישנה אעפ״כ יעשה הרב סייג וגדר לסודות התורה שידע למסרם לתלמיד הגון וללמוד לכל א׳ כפי יכלתו וסברתו ע״ש:

ובן אבות. ר״ל מיוחס:

ועשיר. כדי שיכול ללמוד בלי דאגות וטרדת פרנסה:

ויצא מהם. רבותא שאפי׳ גם תולדותיהם היו ת״ח. ועל שאמר ב״ש עשיר לא חש ב״ה להשיב כי איתא במש׳ נדרים דף פ״א ע״א הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה. ופירש הר״ן שם הזהרו מבני עניים להשתדל ללמדם תורה שמהן תצא תורה שאין להם עסק אחר ועוד שדעתן שפלה עליהם ע״כ. שנאמר יזל מים מדליו בפרשת בלק ופי׳ המהרש״א בח״א שם התורה נקרא מים כמש״ה הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳) ופי׳ יזל מים שהוא התורה מן הדלים שיהיה זרעו של הדלים במים רבים דהיינו ת״ח עכ״ל. ובמ״ר וילקוט רות סי׳ תקצ״ז איתא אמרה תורה לפני הקב״ה רבש״ע תן חלקי בשבט של עוני שאם עשירים עוסקים בי יהיו מתגאים אבל כשהם עניים הם מתעסקים בי והם יודעים שהם רעבים ושפלים שנאמר נתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו (קהלת י׳:ו׳) עכ״ל ונ״ל שאפשר כל כוונתם לאו דוקא בעניים בממון כ״א עניו בדעת ושפל רוח בעיניו כי ע״ז נאמר אשכון את דכא ושפל רוח (ישעיה נ״ז ט״ו):